מוריס שמאס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 9:
בשנת [[1951]] [[עלייה לארץ ישראל|עלה לישראל]] ביחד עם אשתו ובנו. בארץ נקלט שנים אחדות לאחר בואו בתחנת [[קול ישראל בערבית]], ובמשך שנים רבות ניהל את מחלקת הדרמה בתחנה. כחלק מעבודה זאת הוא כתב והפיק [[דרמה|דרמות]] ו[[קומדיה|קומדיות]] רבות בערבית. בעיתון [[דבר]] בשנת [[1964]] נכתב כי "תכניותיו פופולריות מאוד, בישראל ובארצות ערב – זה כמעט שאינו מצריך אימות לאור כל האימותים הקיימים". אחת התכניות שהפיק הייתה "אבו טרפיש" – ה[[פלאח]] הישיש, שהתלבט בבעיות הזמנים החדשים, לחם בקנאות בעד הישן, אך בסופו של דבר נהנה אף הוא מחידושי המודרנה. תכנית אחרת הייתה "תיבת נוח" – תוכנית של 12 ערבים מנצרת, מוסלמים ונוצרים, שעסקה בחיי היום יום של [[ערביי ישראל]]. מלבד עבודתו בקול ישראל בערבית, שמאס עבד גם בלימוד השפה והתרבות הערביים.
 
בשנת [[1979]], לכבוד חתימת [[הסכמי קמפ-דייוויד|הסכם השלום בין ישראל למצרים]], שמאס פרסם אוסף סיפורים קצרים ב[[ערבית]] בשם "א-שייח' שבתאי וחכאיאית מן חארת אל-יהוד" (השייח' שבתאי וסיפורים משכונת היהודים). בשנת [[1989]] הוא פרסם ספר [[שירה]] בערבית ספרותית בשם סבע סנאבל הזילה ("שבע שיבולים צנומות"), בו כ-40 שירים העוסקים במוסר, חברה ופוליטיקה, תוך שימוש במוטיביים תנ"כיים. שני ספרים קצרים אלו זכו לתהודה רבה במצרים, אך זכו לתפוצה מעטה בישראל.
 
בשנת [[2003]] פרסם את ספרו השלישי בערבית, [[ספר זכרונות]] בשם "עזה - חפידת נפרתיתי" ("עזה נכדתה של [[נפרתיתי]]"). בספר שמאס מספר על נעוריו במצרים ועל חייו בישראל, בעיקר שנותיו הראשונות בה. הספר כתוב, כמו רבים מכתביו האחרים של שמאס, ברוח ההומור המצרי, אך גם מביא את סיפור האהבה בין שמאס לאשתו עזה, שנפטרה שנים אחדות קודם ליציאת הספר בייסורים קשים; התהוותה וצמיחתה של האהבה בין השניים, נישואיהם בניגוד לרצון אביו של מוריס, בואם לישראל, מאבקם להתאקלם בה, ועד הגיעם לסף הזקנה, מחלת האשה ומותה.