הפריה מלאכותית – הבדלי גרסאות

==סיכונים כרוכים בהפריה חוץ גופית==

האקראיות בתהליך ההפריה המלאכותית הוליכה את החוקרים שוליים ועכבה אותם כמעט 25 שנה כדי לאבחן שהילדים הנולדים דרכה אכן נמצאים בסיכון רפואי גבוה יותר. במשך רוב שנות השמונים והתשעים סברו שאין להפריה החוץ-גופית השפעה על תוצאות הלידה, מלבד בעיות הכרוכות בלידה מרובת עוברים: שליש מן ההריונות מסתיימים שלא בכוונה תחילה בלידת תאומים או שלישיות. זוהי תוצאה של הנוהל הנפוץ הדרך הנפוצה להפריה חוץ גופית הינה השתלה ברחם שש, שמונה ואפילו עשר ביציות מופרות בכל סבב טיפולים בתקווה שלפחות אחת מהם "תיקלט". (שליש מן ההריונות מסתיימים -שלא בכוונה- בלידת תיאומים ושלישיות ואפילו רביעיות.) כשהמחקרים הראשונים העלו את החשש לסיכונים והראו שבהריונות שהחלו בהפריה חוץ-גופית שיעור ההפלות כפול, שיעור הלידות של ולדות מתים ושל מות ילודים גדול פי שלושה ושיעור ההריונות מחוץ לרחם גדול פי חמישה, ייחסו רבים את הבעיות להריונות מרובי העוברים ולא להפריה החוץ-גופית עצמה.

ואולם, בשנת 2002 לא היה אפשר עוד להתעלם מהצד האפל של ההפריה החוץ-גופית. במארס 2002 פרסם "כתב העת לרפואה של ניו אינגלנד" שני מחקרים שהראו שיש בעיות גם אם מביאים בחשבון את שיעור הלידות מרובות העוברים בהפריה החוץ-גופית. אחד המחקרים בדק את משקלם בלידה של יותר מ- 42,000 תינוקות אמריקנים שהורתם בטיפולי פוריות, כולל הפריה חוץ-גופית, בשנים 1997-1996 והשווה אותם למשקלם של יותר משלושה מיליון תינוקות שנולדו לאחר הריון רגיל. גם אם הוציאו מכלל חשבון את הפגים ואת הנולדים בלידות מרובות עוברים, נמצא סיכוי גבוה פי 2.5 שתינוקות מבחנה ייוולדו במשקל נמוך מהרגיל - פחות משני ק"ג וחצי. במחקר השני בדקו יותר מ-5,000 תינוקות שנולדו באוסטרליה בין השנים 1993 ו-1997, 22% מתוכם נולדו לאחר הפריה חוץ-גופית. נמצא שהסיכוי שתינוקות ההפריה החוץ-גופית יסבלו מפגמים מולדים חמורים, בייחוד מומים כרומוזומליים ומומים במערכת השרירים והשלד, גבוה פי שניים בהשוואה לתינוקות רגילים. החוקרים האוסטרלים משערים שהבעיות הללו נגרמות כנראה מהשימוש בחומרים מעוררי ביוץ או בתרופות המיועדות לשמור על ההיריון בשלביו הראשונים. בנוסף, גם הגורמים שתרמו מלכתחילה לאי-פוריות עלולים להגדיל את הסיכוי למומים ביילוד. ייתכן שהאשמה מוטלת גם על טכניקת ההפריה עצמה. באחת משיטות ההפריה מזריקים זרע לתוך הביצית, דבר המאפשר גם לתא זרע פגום, שבתהליך נורמלי לא היה מצליח לחדור לביצית, להפרות אותה, ולהביא לעולם תינוק שסובל ממומים התפתחותיים שלא היה נולד אלמלא ההפריה.

ברור שהסיבה לכך שסיכונים אלו נותרו עלומים במשך יותר מעשרים שנים של ניסיון בהפריה חוץ-גופית היא שמעולם לא הוקמה שום מערכת שתעקוב אחר התוצאות. "לו תמכה הממשלה בהפריה החוץ-גופית, התחום היה מתקדם הרבה יותר מהר," אומר דיואן אלכסנדר, מנהל המכון האמריקני לבריאות הילד ולהתפתחות אנושית. "אבל, כפי שהעניין התגלגל, המכון מעולם לא תקצב מחקר מכל סוג שהוא בהפריה אנושית חוץ-גופית." אלכסנדר מכנה את מה שקרה "לא יאומן ומביך".

 

 

==ראו גם==