מוריס שמאס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 7:
בזמן [[מלחמת העצמאות]] של ישראל, כאשר הרובע היהודי בקהיר הותקף על ידי מתפרעים מקרב חוגי [[האחים המוסלמים]], שמאס לקח חלק במאמץ להגן עליו ולהדוף את המתפרעים ביחד עם צעירים יהודים אחרים.
בשנת [[1951]] [[עלייה לארץ ישראל|עלה לישראל]] ביחד עם אשתו ובנו. בארץ נקלט שנים אחדות לאחר בואו בתחנת [[קול ישראל בערבית]], ובמשך שנים רבות ניהל את מחלקת הדרמה בתחנה. כחלק מעבודה זאת הוא כתב והפיק [[דרמה|דרמות]] ו[[קומדיה|קומדיות]] רבות בערבית. בעיתון [[דבר (עיתון)|דבר]] בשנת [[1964]] נכתב כי "תכניותיו פופולריות מאוד, בישראל ובארצות ערב – זה כמעט שאינו מצריך אימות לאור כל האימותים הקיימים". אחת התכניות שהפיק הייתה "אבו טרפיש" – ה[[פלאח]] הישיש, שהתלבט בבעיות הזמנים החדשים, לחם בקנאות בעד הישן, אך בסופו של דבר נהנה אף הוא מחידושי המודרנה. תכנית אחרת הייתה "תיבת נוח" – תוכנית של 12 ערבים מנצרת, מוסלמים ונוצרים, שעסקה בחיי היום יום של [[ערביי ישראל]]. מלבד עבודתו בקול ישראל בערבית, שמאס עבד גם בלימוד השפה והתרבות הערבית לערביסטים רבים ברשות השידור ובשירות המדינה.
בשנת [[1979]], לכבוד חתימת [[הסכמי קמפ-דייוויד|הסכם השלום בין ישראל למצרים]], שמאס פרסם אוסף סיפורים קצרים ב[[ערבית]] בשם "א-שייח' שבתאי וחכאיאית מן חארת אל-יהוד" (השייח' שבתאי וסיפורים משכונת היהודים). בשנת [[1989]] הוא פרסם ספר [[שירה]] בערבית ספרותית בשם "סבע סנאבל הזילה" ("שבע שיבולים צנומות"), בו כ-40 שירים העוסקים במוסר, חברה ופוליטיקה, תוך שימוש במוטיביים תנ"כיים. שני ספרים קצרים אלו זכו לתהודה רבה במצרים, אך זכו לתפוצה מעטה בישראל.
| |||