ציונות רוחנית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישור פנימי
מ ←‏רקע: עריכה, הגהה, ניסוח
שורה 4:
[[תמונה:Ahad Haam.jpg|שמאל|ממוזער|150px|אחד העם]]
אחד העם - כינוי הספרותי של הסופר אשר גינזבורג, היה מייסד הזרם והוגה הרעיונות העיקרי שלו. הכינוי אחד העם פירושו - אדם ממוצע, כל האדם. הוא נולד ב[[אוקראינה]] למשפחה [[חסידות|חסידית]] והושפע בנעוריו ממחשבת ה[[רמב"ם]] ומספרות [[תנועת ההשכלה]], נטש את אורח החיים הדתי והפך לאחד מדובריה של תנועת חיבת ציון. אחד העם הוא החשוב במפתחי הזהות החילונית – לאומית (וראו עוד: [[יהדות כתרבות]]).<BR>
בשנת [[1889]] פרסם את מאמרו [[לא זה הדרך]]<ref>[http://www.benyehuda.org/ginzberg/Gnz001.html לא זה הדרך] באתר [[פרויקט בן יהודה]]</ref> שקרא לשינוי מהפכני בגישת תנועת [[חיבת ציון]] הטיעונים העיקריים במאמר היו:
* ארץ ישראל איננה מסוגלת לקלוט [[עלייה לארץ ישראל|עלייה]] המונית -. גם לאחראם הקמתתקום בה מדינה יהודית לא יוכל, רוב העם לא יוכל להתיישב בה. ולכן לכן, בעיית היהודים לא תיפתר עם הקמת המדינה.<BR>
* חובבי ציון אינם מכינים את אנשיהם לקשיים הצפויים להם , וכתוצאה מכך העוליםהמתיישבים הצעיריםהחדשים מתמוטטים עם הקושי הראשון ועוזבים את א"י. לכן יש להשקיע בהכנה ולא למהר להעלות לארץ-ישראל יש אנשים להכינםשלא טובהוכשרו יותרלתנאיהם לקראתהשוררים העלייהבה. בנוסף, מציין אחד העם כי אין היהודים מוכשרים לעבודת אדמה.
בהקשר זה השתמש אחד העם בביטוי "הכשרת הלבבות", שהפך במשך הזמן למושג ידוע. לדבריו, "הכשרת הלבבות" (קרי, חינוך) היא הפעולה העיקרית והראשונית שצריכה להיעשות על-ידי חובבי ציון. הכשרה לפני עלייה, כתב אחד העם, אחרת אין תקווה להתיישבות החדשה בארץ-ישראל והיא תמשיך להיכשל עד להפסקתה המוחלטת.
אחד העם טען עוד, כי מזה דורות עם ישראל מפנההפנה עורף לאינטרס הלאומי בהעדיפו את הטובה הפרטית. עתה, ועתה מכיוון שחובבי ציון רצורוצים לעודד את העשייה והעלייה, הם הבטיחו טובות הנאה והצלחה אישיות , בעוד שהיה עליהם להדגיש את האינטרס הלאומי - הכללי.
מכוון שלא הוכשרו הלבבות לכך, הרי כאשר המפעל נתקל בקשיים ירדו רבים מן הארץ.
 
בשנת 1891, לאחר ביקורו בארץ ישראל, פרסם אחד העם את מאמרו "אמת מארץ ישראל" - במאמרו נתן תיאור מרתיע על ההתרחשות בקשר לרכישת הקרקע הבלתי מאורגנת ובנוסף ביקר את חובבי ציון על ההתייחסות לבעיה הערבית. חובבי ציון התעלמו מן הבעיה הערבית וראו בערבים "עם הדומה לחמור" הוא הראשון שזיהה את הבעיה הערבית ואת יכולת התנגדותם העתידית לעלייה היהודית. ביקורתו זו על חובבי ציון הביאה רבים למחנהו. ביטוי לכך הייתה הקמת אגודה חדשה בשם [[בני משה (ארגון סתרים)|בני משה]] (ראה פירוט על כך בהמשך).