תחנת הכוח רדינג – הבדלי גרסאות

תחנת הכח הראשונה של חברת החשמל הוקמה בשכונת [[רמת השרון (שכונה)|רמת השרון]] בתל אביב ב־[[1923]], והספקה היה 0.3 מגה-וואט. במהלך השנים הבאות נבנו תחנת [[נהריים]] ב[[עמק הירדן]], ותחנת חיפה (בהספק כולל של כ־47 מגה-וואט), ונפרס קו מתח גבוה שהוביל חשמל מתחנות אלו לתל אביב. בעקבות ההתפתחות המהירה של תל אביב בשנות ה־30, נוצר צורך להקמת תחנה נוספת באיזורבאזור תל אביב, בשל הביקוש המתגבר והפסדי ההולכה בעת העברת הזרם מתחנות כח מרוחקות. לכך הצטרף נימוק בטחוניביטחוני, פגיעה חוזרת ונשנית בקווי חשמל במהלך [[המרד הערבי הגדול]] שפגעו ברציפות ואמינות זרם החשמל, וחייבו בניית תחנת כח בסמוך ככל האפשר לתל אביב. להקמת התחנה נבחר שטח שומם מצפון לירקון.

תחנת הכוח החלה להיבנות בסוף שנת [[1937]], והושלמה בספטמבר [[1938]]. הספק התחנה בזמן פתיחתה היה 24 [[מגה ואט]], כשליש מיכולת הייצור הכללית של חברת החשמל בשנה זו. הייצור בתחנה נעשה באמצעות [[מזוט]] כחומר דלק, שהפעיל יחידת ייצור קיטורית. בנוסף לייצור החשמל, בשטח התחנה פעלו גם סדנאות ייצור נשק בלתי לגאלי עבור [[ההגנה]] בניצוחו של המהנדס עובד התחנה, [[חיים סלבין]]. התחנה הייתה מטרת תקיפה במהלך מלחמת העולם השניההשנייה (על ידי חחיל האוויר האיטלקי), ובמהלך מלחמת העצמאות (על ידי חיל האוירהאוויר המצרי), אך לא נגרם לה נזק משמעותי במהלך תקיפות אלו. במהלך אוגוסט 1948 נחנכה בתחנה יחידה ייצור נוספת בעלת יכולת ייצור של 12 מגה-וואט, שמילאה את חסרונה של תחנת נהריים (18 מגה-וואט) שהושבתה לאחר כיבושה על ידי [[הלגיון הירדני]]. החל מתקופה זו ועד להקמת תחנת הכח באשדוד ייצרה תחנת רידינג כמחצית מכמות החשמל הארצית. יחידות ייצור אלו כונו בדיעבד בשם 'רידינג א', ופעלו עד 1970. ב[[חוף תל אביב|חוף הים]] בסמוך לתחנה הוקמה [[מעגנה]] לקליטת [[מיכלית|מיכליות]] [[מזוט]], כתחליף להובלה יבשתית מ[[נמל תל אביב]].

באמצע [[שנות החמישים]] הוקמה באתר תחנת רדינג ב', בעלת שתי יחידות בהספק כולל של כ-100 מגה ואט (פעלה עד [[2004]]). תחנת רדינג ג' הוקמה בשנת [[1956]] (ערב [[מבצע קדש]]) כתחנת גיבוי סודית לשעת חירום (בה צפו פגיעה אפשרית בתחנת רידינג) ב[[בונקר]] עמוק באתר סמוך ([[תל קסילה]]), ובה פעלו 2 יחידות ייצור בהספק כולל של 40 מגה-וואט. יחידות אלו פעלו עד שנת [[1983]]. תכנון אתר רידינג ג' נעשה על ידי [[AEG]] כאשר המימון היה מ[[כספי השילומים]] (הפרוייקטהפרויקט כונה 'פרוייקטפרויקט 326'), והבנייה בפועל בוצעה על ידי [[סולל בונה]]. הטורבינות להפעלת התחנה נרכשו מחברת [[ג'נרל אלקטריק]], לאחר שסחר עם [[פולין]], שעבורה יועדו הטורבינות במקור, נאסר מתוקף [[אמברגו]] אמריקאי שאסר סחר עם מדינות [[הגוש המזרחי]].

בסוף [[שנות השישים]] נבנתה באתר תחנת רדינג ד'. רדינג ד' הכילה שתי יחידות ייצור , בהספק כללי של 428 מגה-וואט. {{הערה|{{דבר|דוד מושיוב|רידינג ד' במירוץ נגד הזמן|1969/12/10|00410}}}}. התחנה החלה לפעול בשנת [[1970]], ובה בעת נסגרה תחנת רדינג א'. תחנה זו הינה בעלת [[ארובה]] גבוהה (כ-150 מטרים), הבולטת בקו הרקיע של תל אביב. לצורך הקמת הארובה נחקק בשנת [[1967]] חוק מיוחד שעקף את [[חוק התכנון והבנייה]] (זכה לכינוי "חוק רדינג ד'").

* הרברט, גילברט. '''בשאיפה למצוינות באדריכלות: מבנים ופרויקטים של מפעל החשמל בארץ ישראל 1921-1942'''. מרכז מחקר למורשת הארכיטקטורה, [[הטכניון]], חיפה, 2003.