ויקיפדיה

בננה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Yoav.vazana (שיחה | תרומות)
24 עריכות
אין תקציר עריכה
שדג
שורה 1:
{{מיון|
|שם=בננה
|תמונה=[[קובץ:3 Bananas.jpg|220px]]
|ממלכה=[[צומח]]
|מערכה=[[בעלי פרחים]]
|מחלקה=[[חד-פסיגיים]]
|סדרה=[[Zingiberales]]
|משפחה=[[מוזיים]]
|סוג='''מוז'''
|שם מדעי=Musa
}}
ה'''בָּנָנָה''' ([[שם מדעי]]: ''Musa''; ב[[עברית]]: '''מוֹז''' (מ[[ערבית]]), וגם: '''תְּאֵנַת חַוָּה''') היא [[צמח]] [[אזור טרופי|טרופי]] [[חד-פסיגיים|חד-פסיגי]] דמוי [[עץ]] השייך למשפחת ה[[מוזיים]]. כיום ידועים כ-200 זנים, השייכים ל-40 מינים. ערכה התזונתי גדול פי שלושה מערך החיטה, והיא מזונם העיקרי של רבים מתושבי הארצות החמות.
 
הבננה מוגדרת מבחינה [[בוטניקה|בוטנית]] כ"[[עשב]]" משום שאין לה [[גזע (עץ)|גזע]] מעוצה כמו לעצים רגילים, אלא [[גבעול]] מעובה המורכב משכבות קונצנטריות של גלדים רבים (בדומה ל[[בצל]]) הקרוי [[גזעול]]{{הערה|המילה "גזעול" היא [[הלחם בסיסים]] של "גזע" ו"גבעול"}}.
 
[[פרי|פירותיה]] המוארכים של הבננה מכונים "אצבעות" וגדלים בקבוצות צפופות שמכונות "כפות". הכפות מסודרות לאורך שדרה ויוצרות [[מורפולוגיה של הצמח - מונחים#התפרחת|אשכול]]. [[צבע]] קליפת הפרי משתנה מ[[ירוק]] ל[[צהוב]] עם ההבשלה כאשר במקביל מתפרק ה[[עמילן]] שבפרי והופך ל[[סוכר]]. בשלב סופי הופך צבע הקליפה ל[[חום (צבע)|חום]] ול[[שחור]] עד שהפרי [[ריקבון|נרקב]] ואינו ראוי לאכילה.
 
טעם הפרי תלוי בזן. רוב הזנים [[מתוק|מתוקים]], אך קיימים זנים [[חמוץ|חמצמצים]] יותר.
 
==היסטוריית זני הבננה==
[[תמונה:Luxor, Banana Island, Banana Tree, Egypt, Oct 2004.jpg|שמאל|ממוזער|225px|שיח הבננה, ניתן לראות שה[[גזעול]] אינו [[גזע]] ואינו [[גבעול]]]]
הבננה ה[[תירבות צמחי בר|תרבותית]], המשמשת למאכל, מוכרת לאדם מהתקופה ה[[פרה-היסטוריה|פרה-היסטורית]]. מקורה של הבננה התרבותית ב[[דרום-מזרח אסיה]], משם היא הופצה על ידי האדם לכל האזורים הטרופיים וה[[סובטרופי|סובטרופיים]].
ככל הנראה, ה[[ערבים]] הביאו את הבננה למערב [[אפריקה]], ובמהלך [[המאה ה-16]] העבירו אותה [[ספרד|הספרדים]] ל[[אמריקה]]. כיום עיקר יצוא הבננות לכלל ארצות בעולם הוא מארצות [[אמריקה הדרומית]] ו[[אמריקה המרכזית|התיכונה]]. מוצא הזנים התרבותיים משני מיני בר הגדלים עד היום ביערות דרום-מזרח אסיה: ''Musa acuminata'' ו-''Musa balbisiana''.
 
פירותיהם של מיני הבר, אבותיה של הבננה התרבותית, אינם אכילים ומלאים בצפיפות [[זרע (בוטניקה)|זרעים]] גדולים למדי שקוטרם מגיע לכ-10 מ"מ ויותר. [[מוטציה|מוטציות]] ו[[הכלאה|הכלאות]] טבעיות בין שני מינים יצרו את הזנים התרבותיים. כל הזנים התרבותיים [[פלואידיות|טריפלואידים]], כלומר תאיהם מכילים 3 עותקים של כל [[כרומוזום]], וכתוצאה מכך הם עקרים ואינם מייצרים זרעים. משום כך ריבוי הבננה הוא וגטטיבי - מנצרים שמתפתחים מבסיס הצמח. עובדה זו הופכת את הבננה לפגיעה במיוחד, משום שבניגוד לריבוי מיני, שבו יש [[מגוון גנטי]] ושינויים בכל דור של צמחים, בריבוי וגטטיבי אין לצמחים אפשרות לפתח עמידות בפני מחלות חדשות.
 
כיום, מרבית הבננות בשוק העולמי משתייכות לקבוצת זנים מצומצמת – קבוצת "קבנדיש" (''Cavendish'') וקיים חשש רב שהתפשטות של [[מחלה]] קטלנית עלולה להשמיד את כל המטעים המסחריים. תופעה כזו כבר התרחשה ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20]]. "[[מחלת פנמה]]", שנגרמת על ידי [[פטריות|פטריית קרקע]], התפשטה במהירות והשמידה תוך כ-20 שנה את כל המטעים המסחריים באמריקה התיכונה. למזלם של המגדלים ושל הצרכנים אוהבי הבננות, נמצא שהזנים מקבוצת "קבנדיש" אינם נפגעים מן המחלה ותוך מספר שנים מועט הצליחו להחליף את זן הבננות הקודם בזנים חדשים. ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] התגלה גזע חדש של הפטרייה שתוקף גם את בננות ה"קבנדיש" ומאז נעשים מאמצים למנוע את התפשטות המחלה.
 
במקביל מנסים לגלות או ליצור זני בננה עמידים. ניסויים אלה מתבצעים בשני כיוונים:
# הכלאות עם מיני בר עמידים. תהליך זה קשה ומסובך מכיוון שהבננה התרבותית אינה מייצרת זרעים. למרות הקשיים הצליחו ליצור כמה זנים עמידים של בננות ל[[בישול]] ומקווים שזנים אלה יצליחו להציל את מקור ה[[מזון]] העיקרי של הארצות הטרופיות. בבננות למאכל טרי התוצאות פחות מוצלחות: הזנים שנוצרו פחות טעימים והשוק אינו מתלהב מהם.
#[[הנדסה גנטית]], העברה ישירה של [[גן (ביולוגיה)|גנים]] מבננות בר עמידות לזני בננות מבוקשים.
 
===הבננה בישראל===
ל[[ארץ-ישראל]], הובאה הבננה במהלך [[המאה ה-10]]. זה היה ה[[מוז ערבי|מוז-הערבי]] שפירותיו אינם טעימים ועסיסיים. כיום, מגדלים בכמויות מסחריות את המוז הנמוך ב[[שפלת החוף]] וב[[עמק הירדן]] - מקומות שפגיעת הקרה נדירה בהם. ישראל נמנית עם האזורים החשובים של גידול בננות. מגדלים בה כ-20,000 דונם בננות המניבים כ-60,000 [[טונה|טונות]] בננות לשנה. שווק הבננות בארץ נמשך אומנם רוב חודשי השנה, אך שיאו
ב[[חורף]] וב[[אביב]] (בסוף ה[[קיץ]], יש בדרך-כלל מחסור בבננות). רוב היבול הינו לצריכה בישראל וחלקו מיוצא.
 
==גידול בננה==
[[קובץ:Banana_Farm_-_Kerala.jpg|ימין|ממוזער|250px|מטע בננות]]
[[תמונה:Banana carrier Uganda.jpg|שמאל|ממוזער|210px|חקלאי נושא יבול בננות ב[[אוגנדה]]]]
צמח הבננה גדל מ[[פקעת]] תת-קרקעית הקרויה "עיקר", הגזעול גדל במהירות ומגיע לגובהו המקסימלי תוך כ[[שנה]]. לאחר מכן הוא פורח, מניב פרי ומת. מן הפקעת מתפתח צמח חדש שיניב פרי בשנה הבאה. ב[[אקלים טרופי]] מחזור החיים של צמח כזה הוא כשנה. בישראל, בתנאי [[אקלים סובטרופי]], התהליך נמשך בין שנה וחצי לשנתיים ולכן משימת ה[[חקלאי]] היא לדאוג שבכל זמן יהיו במטע צמחים מגילאים שונים כדי לקבל [[יבול (חקלאות)|יבול]] בכל שנה.
 
ככל שהמטע מזדקן היבול פוחת והולך. אורך חיי המטע, כלומר משך הזמן שניתן להמשיך ולגדל דורות נוספים של צמחי בננה באותו שטח, הוא מוגבל ותלוי בתנאי האקלים והקרקע. בארצות [[דרום אמריקה]] ניתן להמשיך ולגדל מטע במשך כ-20 שנה. בישראל מטע מתקיים 5-7 שנים ולעתים רחוקות עד 10 שנים. משום כך קיים צורך קבוע לטעת מטעים חדשים. עד התקופה האחרונה נהגו להשתמש לנטיעה חדשה בחומר צמחי ממטע בוגר - נצרים צעירים או "עיקרים". חסרונה של שיטה זו הוא שצמחים כאלה נגועים בדרך כלל במחלות ו[[מזיקים]] ושתילתם בשטח החדש מאלחת אותו באותם גורמים פתוגניים. כיום רוב המטעים המסחריים החדשים נטועים בצמחים מ[[תרבית רקמה]]. צמחים אלה מיוצרים ומגודלים ב[[מעבדה|מעבדות]] בתנאים סטריליים והם נקיים ממחלות וממזיקים. ישראל היא אחת החלוצות בעולם בריבוי שתילי בננה בתרבית, ומייצאת שתילי בננה למטעים ברחבי העולם.
 
ב[[ישראל]], מגדלים את אותם הזנים שמגדלים באזור הטרופי ומייצאים אותם ל[[אירופה]] ול[[אמריקה הצפונית|צפון אמריקה]]. בשל מזג האוויר הקר, הפרי בארץ קטן מהמקובל בשוק העולמי. אך למרות התנאים הלא אופטימליים, טמפרטורות חורף נמוכות ומחסור ב[[מים]], הרי שהודות למחקר מפותח, להתמחות מקצועית של מגדלי הבננות ולכך שצמחי הבננות בארץ חופשיים ממחלות, ניתן להגיע ליבולים שאינם נופלים בהרבה מאלה של הארצות הטרופיות. יתרון של ניקיון ממחלות מאפשר לישראל להיות אחת הספקיות החשובות של שתילי בננות לכל העולם.
 
===ריבוי צמח-הבננה===
[[File:M. acuminata x balbisiana.JPG|thumb|200x200px|תפרחת, כל שורת פרחים יוצאת מחיק חפה סגולה]]
בציפת פרי הבננה, אין זרעים. ריבוי צמחי-הבננה נעשה באמצעות [[ניצן|ניצני]]-החטרים(ענף) הגדלים מקנה השורש של צמח-האם. מנתקים את הצמחים הצעירים שהתפתחו מניצני המשנה עם שורשיהם ושותלים אותם בקרקע. את הנצר הבכור, שסיים את מחזור חייו - כורתים ומרחיקים מן המטע.
 
==שימושים==
{{ערך תזונתי|
|יישור לימין=כן
|המזון=בננה
|אנרגיה=90
|חלבון=1.0
|פחמימות=22
|פחמימות זמינות=21.5
|סיבים תזונתיים=0.5
|שומן=0.5
|כולסטרול=0
|מים=74
|סידן=10
|ברזל=0.5
|נתרן=1
|אשלגן=375
|ויטמין A=8
|ויטמין B1=0.05
|ויטמין B2=0.1
|ויטמין B3=0.8
|ויטמין C=9
}}
 
[[קובץ:Banane-A-02.jpg|שמאל|ממוזער|190px|בננה מקולפת ואכולה למחצה]]
 
===מזון ומשקה===
בשונה מישראל, מרבית גידולי הבננה בעולם אינם של הזנים הנאכלים כפרי טרי ומתוק, אלא של זנים המשמשים כ[[מזון בסיסי]] המהווה מקור עיקרי ל[[פחמימות]] ב[[תזונה|תזונת]] האוכלוסייה. זנים אלו מכונים גם "פלנטיין" (Plantain ב[[אנגלית]], plátano ב[[ספרדית]]). הפרי של זנים אלה מכיל עמילן רב גם בהבשלה מלאה, ובדרך כלל אינו מתוק. הוא נאכל ללא הקליפה, טרי או מעובד ב[[טיגון]], בישול, [[ייבוש מזון|ייבוש]], [[קלייה]] או [[אפייה]]. בארצות טרופיות רבות, הפלנטיין והבננה מגודלים לצריכה מקומית, ומהווים את המזון העיקרי של האוכלוסייה. שיא צריכת הבננה הוא בארצות [[מזרח אפריקה]], כ-300 ק"ג לנפש בשנה.
 
בדרום מזרח אסיה, בעיקר ב[[בורמה]], גם פרח הבננה משמש למאכל. ב[[אתיופיה]] מגדלים מין בננה שנקרא "אנסט" (''Musa ensete'') אשר פירותיו אינם אכילים, והחלק הנאכל בו הוא הגבעול. ב[[מקסיקו]] מבשלים [[בשר (מזון)|בשר]] ו[[קמח תירס]] עטופים בעלי בננה (Tamales). במזרח אפריקה מייצרים מזני בננה מסוימים [[בירה]]. ב[[אוגנדה]] מייצרים מזנים אחדים [[משקה חריף]] בשם "ווראג'י" (Waraji).
 
בננה הינה מרכיב בקינוחים כגון [[בננה ספליט]], [[בננה לוטי]], [[בננה פוסטר]].
 
===שימושים נוספים===
קיימים מיני בננה רבים שאינם אכילים ויש מהם המשמשים ל[[צמח נוי|נוי]]. במזרח אסיה ([[הפיליפינים]]) מגדלים מין הקרוי "בננה טקסטיליס" (''Musa textilis'') או "[[אבאקה]]", ממנו מפיקים [[סיב|סיבים]] שהם מן החזקים ביותר בעולם הצומח. סיבים אלו משמשים לייצור [[חבל]]ים חזקים ביותר שמכונים "חבלי-מנילה" ו[[שק (תיק)|שקים]] עמידים במיוחד. עם המצאת ה[[ניילון]] וחומרים פלסטיים נוספים, פחתה חשיבותו של חבל "המנילה"{{הערה|המונח האנגלי לשקי דואר ול[[נייר]] חזק לעטיפה הוא Manila bag או Manila envelope בהתאמה.}}.
 
בארצות הטרופיות משמשים כמעט כל חלקי צמח הבננה למטרות שונות: בעלים טריים מגישים מזון, ובעלים יבשים משתמשים לריפוד מיטות ולקירוי בקתות. סיבי הגבעולים והעלים משמשים לקליעת מחצלות, חבלים, סלים ומלכודות [[דג|דגים]]. למוהל הצמח המופק מהגבעול מיוחסות סגולות מרפא ומשתמשים בו ל[[חיטוי]] פצעים.
 
בימי הביניים השתמשו בעלי הבננה בתור תחליף לנייר כתיבה. על פי הרמב"ם שימש הפרי המתוק לריפוי הכבד והטחול{{הערה|אפרים לב ו[[זהר עמר]], '''סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל''', ירושלים, תשס"ב, עמ' 88.}}.
 
==ערך תזונתי==
הערכים התזונתיים בפרי הבננה עשויים להשתנות בין הזנים השונים, שלבי ההבשלה, או אזורי הגידול. לפני הבשלתה, רוב הפחמימות בבננה הן [[עמילן]]. בתהליך ההבשלה העמילן הופך ל[[סוכר]] המקנה לבננה את טעמה המתוק.
 
הבננה מומלצת כמקור לאנרגיה בזכות הסוכרים השונים שבה, ולסובלים מ[[לחץ דם גבוה]] בזכות תכולת האשלגן הגבוהה שבה. יש הטוענים{{מקור}} שיש לה סגולות רפואיות רבות לבעיות רפואיות נוספות כמו [[אנמיה]], [[עצירות]], עייפות, [[כאב ראש|כאבי ראש]], [[בחילה|בחילות]] ואף [[דיכאון]], בזכות ה[[מינרל (תזונה)|מינרל]]ים וה[[ויטמין|וויטמינים]] שהיא מכילה.
 
==ראו גם==
* [[עכביש נודד ברזילאי|עכביש הבננות]]
* [[מלחמת הבננות]]
 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף 2=Musa acuminata|שם ויקישיתוף 2=שיח הבננה|ויקישיתוף=category:Bananas|שם ויקישיתוף=בננות|ויקימילון=בננה}}
* {{טבע הדברים|[[רחלי עינב]]|בננות – העשב הגדול מכולם|186|494}}
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:בננה|*]]
[[קטגוריה:פירות]]
[[קטגוריה:צמחייה טרופית ביערות גשם]]
 
כבשה מעופפת
{{Link FA|es}}
 
{{Link FA|ru}}
{{Link FA|uk}}
 
{{Link FA|te}}
 
{{Link GA|uk}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/בננה"