הבדלים בין גרסאות בדף "משפטי פראג"

נוספו 870 בתים ,  לפני 7 שנים
אין תקציר עריכה
 
סלנסקי וחבריו הואשמו ב"[[קונספירציה|קשר]] [[טרוצקיזם|טרוצקיסטי]]־[[טיטואיזם|טיטוֹאיסטי]]־[[ציונות|ציוני]] בשירות ה[[אימפריאליזם]] ה[[ארצות הברית|אמריקני]]". בהשפעת [[עינויים]] הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני ו[[ריגול|ריגל]] לטובת [[הגוש המערבי|המערב]].
 
משפט סלנסקי הפך גם להתקפה אנטי ציונית ואנטי ישראלית בגלל המפנה במדיניות החוץ של [[ברית המועצות]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. התמיכה של הגוש הסובייטי ב[[תכנית החלוקה]] ב-[[1947]] באה כדי לאפשר חדירה מדינית סובייטית לאזור וסילוק הבריטים. כאשר לאחר הקמתה התקרבה [[ישראל]] למערב ול[[ארצות הברית]] גרם הדבר לאכזבה ב[[קרמלין]]. התמיכה בישראל עוררה את איבת הערבים לגוש הקומוניסטי וכדי להתגבר על כך נוצר הצורך להפגין בפומבי את השינוי לגבי ישראל וזה נעשה בעזרת משפט ראווה עם גוון אנטי ציוני מובהק.
 
ב-27 בנובמבר 1952 נידונו ל[[עונש מוות|מוות]] אחד-עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי ו[[ולדימיר קלמנטיס]],{{הערה|{{דבר||בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם|1952/11/28|00100}}}} וב־[[3 בדצמבר]] בוצע גזר הדין. שני [[ישראלי]]ם שהגיעו לפראג, [[מרדכי אורן]] ושמעון אורנשטיין, נאסרו והואשמו ב[[ריגול]] לטובת ישראל וארצות הברית. הם שמשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נידונו במשפט נפרד. התביעה במשפט דיברה על "תוכנית אבריאל" שזמם כביכול ה[[צירות|ציר]] הקודם של ישראל בפראג, [[אהוד אבריאל]], שנועדה לשעבד את צ'כוסלובקיה לאימפריאליזם האמריקני. באותו זמן, ציר ישראל בפראג, [[אריה קובובי]], הוכרז כ[[אישיות בלתי רצויה]]. אורנשטיין נדון ל[[מאסר עולם]], ו[[מרדכי אורן]] נידון לעשרים שנות מאסר; אורנשטיין שוחרר בשנת [[1954]], ואורן שוחרר בשנת [[1956]] ביחד עם שלושת נאשמי המשפט העיקרי שלא הוצאו להורג. בשנת [[1963]] זכו כל נאשמי פראג ל[[רהביליטציה|טיהור שמם]] על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה.