מבצע שינוי כיוון 11 – הבדלי גרסאות

מרגע קבלת האישור ליציאה למבצע, החל מבצע הטסה של כוחות מ[[עוצבת האש]], תחת פיקוד [[אייל אייזנברג]], על מנת לבצע [[איגוף אנכי]], במהלכו הונחתו כוחות צנחנים בעומק לבנון ולאורך [[נהר הליטני]]<ref>[[עפר שלח]] ויואב לימור, "'''[[שבויים בלבנון]], האמת על מלחמת לבנון השנייה'''", הוצאת [[ידיעות ספרים]], [[2007]], עמוד 330.</ref>. לאחר שמחבלי ה[[חזבאללה]] הצליחו להפיל [[מסוק יסעור]] החליטו אייזנברג ו[[אלוף פיקוד צפון]], [[אודי אדם]], לעצור את המבצע<ref>[[עפר שלח]] ויואב לימור, "'''[[שבויים בלבנון]], האמת על מלחמת לבנון השנייה'''", הוצאת [[ידיעות ספרים]], [[2007]], עמוד 403.</ref> כוחות האוגדה פעלו בלבנון במהלך משולב שכלל הטסת כוחות שתוגברו בכוחות שחברו אליהם רגלית. לאחר שהוחלט על עצירת המבצע פגעו לוחמיו של אייזנברג, הן מ[[חטיבת הצנחנים]]<ref>{{ynet|רון בן ישי|"ראש הממשלה הוריד הוראה להפסיק להתקדם"|3291839|16 באוגוסט 2006|}}.</ref> והן מ[[חטיבה 55]], במחבלים ומשגרי רקטות עד אשר נכנסה הפסקת האש לתוקפה<ref>[[עפר שלח]] ויואב לימור, "'''[[שבויים בלבנון]], האמת על מלחמת לבנון השנייה'''", הוצאת [[ידיעות ספרים]], [[2007]], עמודים 398-399.</ref>. בנוסף לכך הוכנסו שלוש אוגדות דרך מעברי הגבול, כל הכוחות האלו בעצם שילשו את מספר חיילי צה"ל הנמצאים בתוך לבנון לכדי כ-10,000 חיילים.{{דרושה הבהרה|סיבה= לא ייתכן ששלוש אוגדות יחד יכילו רק 10,000 חיילים}}