צינור הגז הערבי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מסיבות פוליטיות הצינור אינו עובר דרך ישראל, אלא מבצע עיקוף ארוך מאוד
שורה 18:
'''צינור הגז הערבי''' (ב[[ערבית]]: '''خط الغاز العربي''', ב[[אנגלית]]: '''Arab Gas Pipeline''') הוא צינור יבשתי (וחלקו הקטן תת-ימי) המוביל [[גז טבעי]] ב{{ה|מזרח התיכון}}. הצינור משמש ל[[יצוא]] גז טבעי מ[[מצרים]] ל[[ירדן]], ל[[סוריה]] ול[[לבנון]], במסלול ארוך העוקף את ישראל, היוצא מ[[פורט סעיד]] דרך צפון סיני עד אל עריש, [[טאבה]], [[עקבה]], [[עמאן]] ו[[דמשק]]. מדמשק ממשיך הקו ל[[חומס]] ו[[בניאס (סוריה)|בניאס]], ו[[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] ב[[לבנון]]. שלוחה קטנה מחברת את [[אשקלון]] בישראל עם אל עריש באמצעות צינור תת-ימי.
 
אורכו הכולל של הצינור הערבי הוא 1,200 [[קילומטר|ק"מ]] ועלות בנייתו הסתכמה ב-1.2 מיליארד דולר. מסיבות פוליטיות, הצינור אינו עובר דרך [[ישראל]], אלא עוקף אותה במסלול ארוך.
 
== מבנה ==
שורה 52:
צינור הגז הערבי מתחבר ל[[ישראל]] בצינור תת-ימי נפרד, באורך 100 קילומטר, בקו [[אל עריש]]-[[אשקלון]]. אומנם המקטע הישראלי אינו מהווה חלק מצינור הגז הערבי, אך גם הוא נועד ליצא גז מצרי לחו"ל. הצינור הושלם בחודש פברואר [[2008]] בעלות שנעה בין 180 מיליון דולר ל-550 מיליון דולר (הסכום במחלוקת). מקטע זה נבנה על ידי חברת [[EMG]], מיזם משותף של [[צינורות גז של הים התיכון]] (28%), [[קבוצת מרחב|מרחב]] הישראלית (25%), PTT התאילנדית (25%), EMI-EGI LP (12%), ו-EGPC תאגיד הנפט של ממשלת מצרים (10%).
 
אורכו של המקטע הישראלי, כאמור, 100 קילומטר, רובו מתחת לפני הים התיכון. הקיבולת של הצינור הינה 9 מיליארד [[מטר מעוקב]] (BMC) לשנה, בפועל נחתמו הסכמים להעברת 7.5 מיליארד [[מטר מעוקב]] (BMC), דבר שהופך את ישראל לאחד משוקי היצוא הגדולים של מצרים, ואת מצרים לספק הגז הטבעי הגדול ביותר של ישראל (המספק כ-40% מתצרוכת הגז של המדינה). בשנת 2010, אקטיביסטים מצרים קבלו על המחירים הנמוכים בהם נמכר הגז לישראל אך ממשל [[מובארק]] דחה טענות אלה. לאחר [[ההפיכה במצרים (2011)|ההפיכה במצרים]] בינואר [[2011]], עלתה דרישה בציבור המצרי לעצור את הזרמת הגז לישראל, בחודשים העוקבים התרחשו עשרות מעשי חבלה בצינור, אשר הפסיקו לסירוגין את זרימת הגז. ב־[[2012]] הודיעה החברה המצרית באופן רשמי על ביטול חד-צדדי של ההסכם למכירת גז לישראל, דבר שהותיר את הצינור חסר שימוש.
 
== התרחבות עתידית ==
שורה 68:
ב[[מרץ]] [[2006]] מצרים, ירדן, סוריה, לבנון, [[טורקיה]] ו[[רומניה]] חתמו על הסכם להארכת צינור הגז הערבי מסוריה לטורקיה. משם הוא יתחבר ל[[צינור נאבוקו]] שיוביל את הגז ל[[אירופה]]. המקטע יורכב משלושה חלקים, הראשון יחבר את [[חומס]] ל[[חאלב]] בצפון סוריה, החלק השני יחבר את העיר הסורית חאלב עם העיר הטורקית [[קיליס]], והחלק השלישי יחבר את קיליס עם הרשת הטורקית.
 
ב[[ינואר]] [[2008]] חתמו סוריה וטורקיה על הסכם לבניית החלק השני של המקטע, צינור באורך 63 קילומטר לחיבור [[חאלב]] עם [[קיליס]]. העבודות יבוצעו על ידי חברת הבת של [[גזפרום]] שבנתה את המקטע הסורי בצינור הגז הערבי. עלות הפרויקט 71 מיליון דולר והבניה תוכננה לשנים [[2009]] עד [[2011]].
 
[[קטגוריה:צינורות גז טבעי]]