פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 364 בתים ,  לפני 5 שנים
אין תקציר עריכה
[[תמונה:Greekfire-madridskylitzes1.jpg|ממוזער|250px]]
'''אש יוונית''', הידועה גם בשם '''אש ביזנטית''' או '''אש נוזלית''' היא [[אמצעי לחימה]] שהיה בשימוש [[האימפריה הביזנטית]], ועל פי המסופר הומצאה בידי [[פליט]] [[נצרות|נוצרי]] מ[[סוריה]] אדריכל סורי בשם קליניקוס מהליופוליס.
 
האש היוונית הייתה חומר [[הצתה]] נוזלי מסוכן והרסני מאוד, שניתן היה להתיזו ביבשה וב[[ים]], והוא בא לידי שימוש בעיקר בים. [[אוניה|אוניות]] ביזנטיות היו מצוידות בכלים שמתוכם נורו סילונות אש יוונית על האויב. ספינות אויב נמנעו מלהתקרב ל[[צי]] הביזנטי, משום שהאש היוונית העניקה לו יתרון בלתי מעורער.
 
תהליך הכנתה של האש היוונית נשמר בסודיות רבה, ועד היום לא יודעים בוודאות מה היו מרכיביה, אך ניתן לשער שהייתה מורכבת מ[[נפט]], [[עטרן]] ו[[גופרית]], מעורבבים בסיד חי וחומרים אחרים. לפי מקו אחר זו היתה תערובת של גפרית, זפת, אשלגן חנ'קתי (מלחת) נפט וכנראה גם סיד חי. קליניקוס העביר את הנוסחה לקיסר קונסטנטין פוגונטוס כאשר צר על העיר קונסטנטינופול בשנת 673. מרכיבים אלה העניקו לאש היוונית את היכולת לבעור כמעט בכל תנאי, ועל-פי השמועה - אפילו מתחת למים (יכולת שלה תרם מרכיב משוער נוסף - [[מגנזיום]]).
 
האש היוונית תרמה לרבים מניצחונותיהם של הביזנטים, והיא מסבירה את משך ה[[חיים]] הממושך של ה[[אימפריה]] הביזנטית, במיוחד בסוף ימיה, כאשר היו לה מעט מאוד לוחמים. לראשונה נעשה בה שימוש בשנת [[672]] כנגד צי ערבי, ומהר מאוד הפכה לאחד מכלי ה[[נשק]] המאיימים ביותר של [[ימי הביניים]]. נוסחה הסודית נמסרה מפעילי האש היוונית סבלו מבעיות בטיחות, ולעתים עלו באש הספינות הביזנטיות עצמן.
 
המתקנים להתזת אש יוונית היו ה[[להביור|להביורים]] הראשונים.
619

עריכות