דוד זונשיין – הבדלי גרסאות

בינואר [[2002]], אחרי שירות [[מילואים]] ב[[רצועת עזה]], יזם זונשיין, ביחד עם [[יניב איצקוביץ']], את "מכתב הלוחמים 2002"{{הערה|[http://www.seruv.org.il/hebrew/combatants_letter.asp נוסח המכתב]}}, שעליו חתמו עד היום יותר משמונה מאות חיילי מילואים. בעקבות פרסום המכתב הוקמה תנועת "[[אומץ לסרב]]".

 

 

[[הפרקליטות הצבאית]] דחתה את בקשתו להישפט בבית דין צבאי, והחזירה את הטיפול בעניין למפקד [[עוצבת האש]], תא"ל [[טל רוסו]]<ref>{{ynet|פליקס פריש ואפרת וייס|הסרבנים מבקשים מבג"ץ: להישפט בבית דין צבאי|1940094|12 ביוני 2003|}}.</ref>, שדן את סגן זונשיין לשלושים וחמישה ימי מחבוש בפועל. זונשיין עתר ל[[בג"ץ]] על מנת שיורה לצבא לאפשר לו להישפט בבית הדין. לאחר כשבוע בכלא הוציא בג"ץ [[צו ביניים]] שהורה למדינה לשחרר את זונשיין מהכלא עד לבירור העתירה בעניינו{{הערה|{{ynet|אפרת וייס|אחד הסרבנים ישוחרר ממאסרו עד להחלטת בג"ץ|1961636|24 ביוני 2002|}}{{ש}}[http://elyon1.court.gov.il/files/02/220/076/S02/02076220.s02.htm בג"ץ ‎7622/02 דוד זונשיין ואחרים נ' הפרקליט הצבאי הראשי], צו ביניים, מיום 4.9.2002}}. בהמשך, בתגובה למהלך משפטי שנקט נשיא בית המשפט העליון, [[אהרון ברק]], הגיש זונשיין וחברים נוספים ב"אומץ לסרב" עתירה לבג"ץ בה ביקשו מבית המשפט לקבוע כי סירובם חוקי משום שמאז [[האינתיפאדה השנייה]], הכיבוש ופעולות צה"ל הנעשות בשטחים אינם חוקיים{{הערה|{{הארץ|[[משה גורלי]]|בג"ץ יקבע אם הכיבוש חוקי ואם הסרבנות לגיטימית|1.833563|29 באוקטובר 2002}}}}. בתגובה לעתירה קבע בג"ץ בראשות הנשיא ברק כי סרבנות מוחלטת לשירות בצבא מטעמי [[מצפון]] היא צעד לגיטימי, אך סרבנות סלקטיבית למילוי פקודות מסוימות אינה לגיטימית<ref>[http://elyon1.court.gov.il/files/02/220/076/A06/02076220.a06.htm בג"ץ ‎7622/02 דוד זונשיין ואחרים נ' הפרקליט הצבאי הראשי], ניתן ב-30.12.2002</ref>. בעקבות פסק הדין חזר זונשיין ל[[כלא שש]] להשלים את ריצוי עונשו.