מצלמת קולנוע – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q335095 |
|||
שורה 13:
מבחינה טכנית נתנה המצלמה של אדיסון תוצאות טובות, אך היא הייתה כבדה ומסורבלת ולא ניידת. דיקסון בנה לה אולפן מיוחד שכונה "[[מריה השחורה]]" (Black Maria), ואת האירועים המצולמים צריך היה להביא אל המצלמה. את מקרן הסרטים שלו בנה אדיסון בפורמט של "תיבת הצצה" (Peep Show); קופסת מלבנית שהכילה את מנגנון ההקרנה, הופעלה באמצעות מטבע או אסימון, הצופה ראה את הסרט דרך עדשת זכוכית בראש המכשיר. נתונים אלה הגבילו מאוד את הנושאים שאפשר היה לצלם: ריקוד, איגרוף, "איש חזק", קסמים, סצנות קומיות שונות וכיוצא בזה; וכמובן הגבילו גם את אורך הסרט.
שלא כאדיסון חשבו ממציאים אחרים שהפוטנציאל המסחרי של הקולנוע נמצא בהצגות סרטים פומביות לקהל רחב, ולא בהצגה לאדם בודד. בשנת 1895 נרשמו כמה הצגות פומביות של ממציאים שונים, בארצות הברית ובאירופה, בהטלת תמונת הסרט על בד, לקהל של קוני כרטיסים. הידועות בהן: ראשון בנובמבר 1895 הציגו האחים סקלאדנובסקי ( Skladanovsky) בברלין סרטים מתוצרתם, במשך 15 דקות, בליווי תזמורת. ההצגה הידועה ביותר, והמאוחרת מכולן, היא של [[האחים לומייר]] (Lumière) ב[[פריז]], ב-[[28 בדצמבר]] [[1895]], שבגלל השפעתה נקבעה כיום ההולדת של ה[[קולנוע]]. המצלמה של האחים לומייר הייתה קלה במשקל, ניידת, נוחה לתפעול ורב-תכליתית (לצילום, הדפסה של פוזיטיב והקרנה).
מאז שוכללו מצלמות הקולנוע (ואיתן מכשירי ההקרנה) בכיוון של יותר ניידות, התקנים שונים המשפרים את תפקוד המצלמה, פיתוח עדשות. עם הופעת הסרט המדבר (1925) נבנו גם מצלמות היכולות להקליט פס-קול על הנגטיב.
| |||