משפט הקופים (מחזה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1-\2\3 ב\4\5, רלוונטי, קריית, דרווין, ברודוויי\1, צ'ארלס, סצנ\1, \1סוכרת\2, ביטחו\1, \1 ב\2\3 \4\5, תשומת לב\1
ויקישיתוף בשורה, תיקון קישור לפירושונים
שורה 1:
'''משפט הקופים''' (השם המקורי ב[[אנגלית]] הוא '''Inherit the Wind''' – "ינחל רוח", פסוק מספר [[משלי]]) הוא [[מחזה]] פרי עטם של ג'רום לורנס ורוברט אדויןאדווין לי. המחזה, ש[[הצגת בכורה|הצגת הבכורה]] שלו התקיימה ב-[[1955]], מגולל את סיפורו של [[משפט הקופים]] משנת [[1925]] כאמצעי לדון ב[[מקארתיזם]] של אותה עת.
<ref>
ביל בלנקנשיפ,
שורה 36:
 
==הכותרת==
כותרת המחזה באנגלית inherit the wind (ינחל רוח) לקוחה מהפסוק "עֹכֵר בֵּיתוֹ, יִנְחַל-רוּחַ;" ([[משלי]] יא כט‏).
במערכה הראשונה, תמונה ג' בריידי נוזף בכומר בראון בציטטה מהתנ"ך מכיוון שהוא מתנכר לבתו כשהוא נושא דרשה נלהבת נגד קייטס.
<ref>
ג'רום לורנס ורוברט אדויןאדווין לי, '''משפט הקופים''', תרגום ועיבוד: [[אברהם עוז]], הוצאת "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 57-8.
</ref>
 
שורה 54:
* טום דאוונפורט, תובע מחוזי מקומי שמעמיד לדין את ברטראם קייטס.
* ראש העיר, בעל המשרה הרשמית הבכיר ביותר בהילסבורו, תומך נלהב בכומר בראון, דואג לעתידה הכלכלי של העיר.
ישנן עוד מספר דמויות בעלות משקל מועט יותר. הן כוללות את מיקר, שמש בית הדין בבית המשפט של הילסבורו; גברת שרה בריידי, אשתו של מתיו האריסון בריידי; מר קרבס, תומך נלהב בכומר בראון ונשי אגודת הצדקה; מר באניסטר, אזרח מקומי; אליה, תמהוני שמוכר תנ"ך לקהל; הארי י. אסתרברוק, שדרן רדיו מ[[שיקגו]]; ג'סי דאנלופ, חקלאי מקומי; וג'ורג' סילרס, בעל מכולת מקומי.
הושמטו - ג'סי דאנלופ מר קרבס
 
==תקציר העלילה==
המחזה מתרחש בעיר הקטנה הילסבורו, במדינה שאין נוקבים בשמה בעיירה הממוקמת בטבורה של מרכז בארצות הברית. (מניחים שהיא נמצאת במדינת [[קנטקי]] או [[טנסי]]). הסצינות מתרחשות באולם בית המשפט ובכיכר העיירה.
===מערכה ראשונה===
====תמונה א'====
המחזה נפתח עם הווארד בלייר, תלמיד תיכון מקומי, שמחפש תולעים מול בית המשפט של הילסבורו. מלינדה מופיעה, והם משוחחים על ה[[אבולוציה]]. השיחה עוזרת להסביר לקהל את טענות האבולוציה.
 
כשהם יוצאים נכנסת רייצ'ל. היא מבקשת ממיקר, שמש בית הדין להוציא את ברטראם קייטס מתא כלאו כדי שהוא ורייצ'ל יוכלו לשוחח. מיקר עושה כן. שיחתם של ברט ורייצ'ל מספרת לקהל למה ברט לימד את תלמידיו אבולוציה. רייצ'ל וברט מאוהבים ומתחבקים. מיקר מגיע בזמן שהם מתחבקים באומרו שהוא מוכרח לטאטא. רייצ'ל עוזבת. מיקר מספר לברט שמתיו האריסון בריידי מגיע לעיירה כדי לעזור לתביעה. מיקר מספר על תקופת היותו איש צעיר, כשראה את מתיו האריסון בריידי במהלך אחד מניסיונות הנפל שלו במירוץ לנשיאות ארצות הברית. עורך דינו של ברט לא נחשף, אולם ברט אומר שהעיתון "בולטימור הראלד" דאג לו לעורך דין. ברט ומיקר יוצאים.
 
הכומר ג'רמיה בראון נכנס ונואם בפני אנשי העיירה, הווארד ומלינדה. כולם נרגשים משום שמתיו האריסון בריידי מגיע להילסבורו. כשהווארד רואה את העשן מהרכבת שמגיעה, כולם יוצאים. אד הורנבק, כתב העיתון "בולטימור הראלד" נכנס ופותח ב[[מונולוג]] בו הוא מלגלג ב[[סרקזם|סרקסטיות]] על אנשי הילסבורו. הורנבק מוצא קוף שמישהו הביא לעיר ומעמיד פנים שהוא משוחח איתו. הקהל נכנס ביחד עם מתיו האריסון בריידי, גברת בריידי, הכומר בראון וראש העיר. בריידי נושא נאום קצר, שאותו מקבל הקהל בתשואות סוערות. ראש העיר גם נושא נאום קצר, ומעניק לבריידי מינוי של "קולונל כבוד במשמר האזרחי." ראש העיר מציג את בריידי לכומר בראון. נשי אגודת הצדקה פתחו שולחן והכינו מזנון על מדשאת בית המשפט בזמן שבריידי מדבר על איך להיאבק במשפט. בדיוק אז הורנבק מכריז שהסניגור יהיה הנרי דראמונד, אחד מחבריו הוותיקים של בריידי ועורך דין ידוע. הסצנה מסתיימת כשכולם בעיר מלווים את הזוג בריידי למלון סמוך ומציגים את דראמונד כבן דמותו של ה[[שטן]].
 
====תמונה ב'====
שורה 86:
השופט קובע שבחירת המושבעים הושלמה ונועל את הישיבה.
 
אחרי שהישיבה מסתיימת השופט מכריז שהכומר בראון יערוך בלילה עצרת תפילה מול בית המשפט דראמונד אומר "אני מתנגד לתשדיר הפרסומת הזה",
<ref>
'''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 45.
שורה 128:
השופט משחרר את הווארד.
 
דאוונפורט קורא לרייצ'ל להעיד. בריידי חוקר אותה והיא מגלה שקייטס הפסיק ללכת לכנסייתו של הכומר בראון אחרי שבראון הטיף שילד מקומו שטבע לא היה טהור במותו מכיוון שהוא לא [[טבילה לנצרות|נטבל לנצרות]]. קייטס צועק בזעם שמה שבראון באמת אמר הוא שהנשמה של הילד מקוללת ומתהפכת באש ה[[גיהנום]]. בקהל נשמעות קריאות לעבר קייטס שהוא מלשין ו[[כופר (אמונה דתית)|כופר]]. בריידי ממשיך ומתשאל את רייצ'ל, דורש לדעת אם קייטס מכחיש את מציאות האל ומשווה את מוסד הנישואים הנישואים ל[[רבייה|רביית]] בעלי החיים. רייצ'ל מתפרצת ואומרת שקייטס אמר את הדברים בצורה אחרת ושהוא התלוצץ. דראמונד מתנגד לשאלות. רייצ'ל כמעט מתמוטטת ודראמונד משחרר אותה בלי חקירה נגדית.
דראמונד מנסה לקרוא לשלושה מדענים להעיד מטעם הסנגוריה, אבל השופט פוטר את שאלותיו. דראמונד שואל אם השופט יתיר עדויות על ה[[תנ"ך]] והשופט נאות לכך. דראמונד קורא לבריידי לעלות לדוכן העדים בתור מומחה לתנ"ך.
 
דראמונד מנסה לשאול את בריידי מה הוא יודע על כתביו של צ'ארלס דרווין, אבל השופט קובע שהשאלות אינן מתאימות. לכן דראמונד שאול את בריידי אודות אמיתותם של סיפור התנ"ך כמו סיפור [[יונה הנביא#השהות במעי הדג|הלוייתן שבולע את יונה]], הסיפור על [[יהושע בן נון#דמותו בספר יהושע|יהושע שציווה על השמש לעמוד דום]] ועוד. בריידי אומר שכולם נכונים ושואל את דראמונד אם יש משהו קדוש בעיניו. דראמונד עונה שרוח האדם וש"דרווין העלה אותנו אל פיסגה של הר, מעליה אנחנו יכולים להשקיף אחורה ולראות את הדרך שממנה באנו. אבל בשביל הראות הזאת, החזון הזה, הידיעה הזאת, אנחנו חייבים לנטוש את האמונה בפיוט החביב של ספר בראשית."
<ref>
'''משפט הקופים''', "אור עם", תשמ"ט 1989, עמ' 83.
שורה 142:
הוא מערער את ביטחונו של בריידי שמסכים איתו. בכך דראמונד מראה שהתנ"ך יכול להתיישב עם המדע.
 
בריידי מאשים את דראמונד בכך שהוא מנסה להרוס את האמונה של האנשים בתנ"ך, ושאלוהים דיבר אל האנשים שכתבו את התנ"ך. דראמונד שואל אותו איך הוא יודע שאלוהים לא דיבר אל צ'ארלס דרווין. בריידי עונה שאלוהים מצווה עליו להתנגד לתורות הרשע של דרווין. דראמונד שואל אותו אם אלוהים מדבר אליו ובריידי עונה שכן. דראמונד אומר:
{{ציטוט|תוכן="אז אתה, מתיו האריסון בריידי, דרך הנאומים שלך, דרך החוקה או כל דרך שהיא, אתה מעביר את מצוותיו של האלוהים אל כל באי עולם! (צחוק מתחיל בעולם) רבותי, תכירו בבקשה את 'הנביא מ[[נברסקה]]'!"
<ref>
שורה 148:
</ref>}}
 
יהירותו של בריידי מתערערת, הוא נבוך ואומר ש"כל אדם אחראי למעשיו". דראמונד נאחז בדבריו ושואל אותו למה החוק מונע מברטראם קייטס להפעיל את [[רצון חופשי|הרצון החופשי]] שלו. בריידי מתחיל לצטט את התנ"ך באריכות, דראמונד אומר שהוא משוחרר והקהל צוחק ממנו. בריידי ממשיך לצטט את התנ"ך, השופט נועל את הישיבה לאותו יום ובריידי צונח על הספסל כשהוא מותש. אשתו נחפזת לצידו ומנחמת אותו.
 
====תמונה ג'====
שורה 165:
רייצ'ל נכנסת ואומרת לקייטס שהיא עזבה את בית אביה. היא מספרת לקייטס שהיא ניסתה לקרוא את ספרו של דרווין, אותו היא מראה לו, אולם היא לא הבינה אותו. היא מתנצלת בפני דראמונד ואומרת שהיא פחדה לחשוב, מכיוון שמחשבה יכולה להוליד מחשבות רעות.
 
השופט נכנס ואומר בשקט שבריידי מת. הורנבק מותח ביקורת סרקסטית ארוכה על בריידי, אולם דראמונד עונה לו:
{{ציטוט|תוכן="למתיו בריידי היה חזון. הייתה לו אמת, והוא נלחם עליה. נכון, הוא טעה בדרך... על מה אתה נלחם, הד הורנבק ? על בונוס מהעורך הראשי ? על הכותרת של מחר בבוקר ? כן, מתיו בריידי מת כי הלב שלו נשבר. תירק על בריידי ותקבל אנשים בלי לב בכלל!"
<ref>
שורה 176:
ההפקה הרפרטוארית השנייה בישראל של "משפט הקופים" הייתה ב[[תיאטרון חיפה]] ב-1989. לדעת היוצרים הישראלים, המחזה היה שבוי בשתי תפישות שרידדו אותו: האחת, ה[[אידאולוגיה]] ה[[ליברליזם|ליברלית]] האמריקאית והשנייה היא מוסכמות הבימה האמריקאית של [[המאה העשרים]], שלפיה מחזה פוליטי נוטה להיסחף לעבר [[מלודרמה]] פסיכולוגית. זו מיוצגת על ידי העיתונאי הורנבק. בסיום המחזה הם מציגים את דמותו של דראמונד כמורכבת יותר בעימות המלאכותי שהם יוצרים בינו לבין הורנבק שלפיה סובלנותו של בריידי כלפי אמונתו המוטעית של בריידי, היא "הדת האמיתית". ה[[אופטימיות]] המאפיינת את המחזה מתבטאת גם בסיום המחזה באיחודם של זוג האוהבים, קייטס ורייצ'ל ויציאתם ברכבת מחוץ להילסבורו לעתיד טוב יותר.
 
לדעת היוצרים, שהעלו את המחזה ב-1989, תקופה שהתבטאה בעליית ה[[פונדמנטליזם]] בעולם, הסיום האופטימי אינו במקומו. היוצרים שינו את הסיום האופטימי - כשרייצ'ל וקייטס פונים לצאת מבית המשפט וכמה אנשי עיירה קנאים חוסמים את דרכם החוצה. קורקין לוקח את ספרו של דרווין ושורף ממנו עמוד. המחזה מסתיים כשברקע נשמעים קולות אנשי העיירה בראשות הכומר בראון והם שרים בעוצמה הולכת וגוברת ובדבקות כמו בתפילה.
 
היוצרים גם שינו את עיצוב הדמויות והשמיטו קטעי הבהרה פסיכולוגית, בהם הסיפור על "רקדנית הזהב", המתנה שקיבל דראמונד מהוריו בילדותו, עליה הוא מספר לקייטס. היוצרים השמיטו את השיחה בין הווארד למלינדה, בה נפתח המחזה ודמותה של מלינדה כלל אינה מופיעה בו. הקטע על הקוף שהורנבק מוצא בראשית המחזה הושמט בעיבוד של עוז.
שורה 185:
 
==ההפקה המקורית וההפקות החדשות==
"משפט הקופים" [[הצגת בכורה|הועלה לראשונה]] בכיכובם של [[פול מוני (שחקן)| פול מוני]], [[אד בגלי]] וטוני רנדל, בבימויה של מרגו ג'ונס. ב-[[10 בינואר]] [[1955]]. הצגת הבכורה של בתיאטרון הלאומי של [[ברודוויי (תיאטרון)|ברודוויי]] ב-21 באפריל 1955.
<ref>
[http://xroads.virginia.edu/~ug97/inherit/1955home.html הצגת הבכורה של משפט הקופים בברודוויי - 1955]
</ref>
<ref>
שורה 197:
[http://www.ibdb.com/show.php?id=4722 משפט הקופים בברודוויי]
</ref>
בהפקה המחודשת של 1996 כיכב [[ג'ורג' סי. סקוט]] (שגילם את דמותו של בריידי בסרט משנת 1998) בתפקיד דראמונד ו[[צ'ארלס דרנינג]] בתפקיד בריידי. באפריל, סקוט נאלץ לעזוב את ההפקה באמצע בשל בריאותו הלקויה והחליף אותה המפיק, טוני רנדל באותו יום. רנדל גילם את התפקיד מאותו יום ואילך.
<ref>
שורה 215:
 
==תרגומים לעברית==
* ג'רום לורנס ורוברט אדויןאדווין לי, '''משפט הקופים''', תרגום ועיבוד: [[אברהם עוז]], הוצאת "אור עם", תשמ"ט 1989.
 
==המחזה בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי==
 
1. '''[[תיאטרון הבימה]] - הצגת בכורה: 3 במרץ 1962'''
* יוצרים: מתרגם – [[אהרון מגד]], בימוי : יוליוס גלנר, מעצב תפאורה : ארנון אדר, מעצבת תלבושות : [[עפרה בורלא-אדר|עופרה בורלא]].
* שחקנים: רחל – [[דליה פרידלנד]]/ רחל וינר, מיקר - חיים אמיתי, ברט קייטס - [[יהודה אפרוני]], גוטפלאו – [[אליעזר יונג]], גב' קריפס – [[ניורה שיין]], הכומר ירמיה בראון – [[שמואל רודנסקי]], בניסטר -יהודה רובינשטיין, דאגלפ : שלמה ברוק, מוכרת לימונדה - סוניה אברמנט, מלינדה - רינה נתן, מוכר נקניקיות - יהושע אלירז, גב' מקליין - אילה עדיני, גב' גלאייר – [[זהרירה חריפאי]], הווארד - יעקב איינהורן, מוכרת תנ"ך : שולמית קפלנסקי, הורנבק – [[שלמה בר-שביט]], מתיו הריסון בריידי – [[שרגא פרידמן]], גב' בריידי – [[תמרה רובינס|תמר רובינס]], צלם - שלמה אזולאי, עתונאי : י. רמתי, ראש העיר – [[ארי קוטאי]], דוונפורט – [[צבי שטולפר]], הנרי דראמונד – [[שמעון פינקל]], איש הרדיו – [[שמואל סגל]], שופט - ארי ורשבר.
 
2. '''[[תיאטרון חיפה]] - הצגת בכורה: 14 במרץ 1989'''
* יוצרים: מתרגם – [[אברהם עוז]], במאי – עמית גזית, מעצבת תפאורה ותלבושות – טלי יצחקי, מלחין מוזיקה – [[רפי קדישזון]], מעצב תאורה – יחיאל אורגל.
* שחקנים: אליה – [[שמעון ישראלי]], רייצ'ל בראון – ענת הרפזי, מיקר – אלכס מונטה, ברטראם קייטס – [[מודי בראון|מודי בר-און]], סילרס – חיים זהבי, גב' קורקין – רינה רוזנבאום, הכומר ג'רמיה בראון – מיכאל כפיר, קורקין – [[שמואל וולף]], באניסטר – [[יוסף באשי]], אד הורנבק – [[מנחם עיני]], הווארד – אדם שטרום/יניב סורני/נעם סלע, ראש העיר – [[מרדכי בן-זאב]], מתיו האריסון בריידי – אמנון מסקין, גב' בריידי – [[סלווה נקארה|סאלווה נקארה-חדד]], נגן העיירה – [[נוריאל טוביאס]], טום דאוונפורט – גורי סגל, הנרי דראמונד – [[יוסף אבו ורדה]], השופט – קונסטנטין אנאטול, הארי י. אסתרברוק (שדר הרדיו) – נוריאל טוביאס. אנשי העיר, רוכלים, כתבים, עדים, צופים – נעם שמאי, זהבה הלוי, ג'קי מלול, דורון הלוי, גורדון ויינכהאן, אודליה צדקה, אפרת רם, גליל חי, אורנה סיאני.
שורה 229:
 
==קישורים חיצוניים==
* {{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.ibdb.com/show.php?id=4722 משפט הקופים], ב[[Internet Broadway Database]]