ליד – הבדלי גרסאות

למהפכה בתולדות הליד הביא [[הוגו וולף]] כאשר עשה בליד את שווגנר עשה ב[[אופרה]]. וולף בחר כטקסטים כל שיר שיגרה את דמיונו הפורה, כאשר הוא פונה למשוררים מקובלים יותר ומקובלים פחות ([[גתה]], [[היינריך היינה|היינה]], [[אדוארד מריקה|מריקה]], [[יוסטינוס קרנר]], [[מיכלאנג'לו]]). בגישתו להלחנת שירים היה קרוב וולף לשומאן. הוא "שיחרר" את הפסנתר מ"כלא" המלווה שאליו החזיר אותו ברהמס, בנותנו לו, בדומה מאוד לשומאן, את תפקיד הפרשן המתאר והחווה - קול שחשיבות עליונה על זו של הזמר. כשומאן, גם וולף שיכלל את הליד מבחינה הרמונית והביא אל הליד את שיאי הכרומטיקה הוואגנריאנית ואף את האימפרסיוניזם של [[קלוד דביסי|דביסי]], כך שלא פסל אף אמצעי להעשרת הביטוי של המילה (אשר הייתה לו ערך מקודש) - לקח מזה ולקח מזה. וולף ידע להשרות אווירה כללית הולמת לשיר, אך בו זמנית גם לפרש כל מילה בנפרד ולקרוא בין השורות. שנותיו הפוריות היו 1887/8, שבהן כתב את מיטב שיריו. רוב שיריו של וולף "מולחנים לאורכם". וולף משחרר אותם לחלוטין מכבלי הצורניות וההרמוניה המקובלות, ולכן שיריו אינם קלים לשמיעה ואף לביצוע. ניתן לומר שבכך וולף הוא ה"מקבילה הקאמרית של ואגנר" בתחום הווקאלי.