רמון דקר – הבדלי גרסאות

דקר נולד בתאריך 05/09/1969 בעיר ברדה (Breda) בדרום הולנד לאם חד הורית. לאחר שהתנסה בג'ודו ובאגרוף, החל דקר את אימוניו במועדון הקיקבוקס המקומי של המאמן קור האמרס בגיל 12. האמרס זיהה כמעט מייד את הפונטציאל העצום אשר טמון בילד הבלונדיני הצנום אשר מהירותו ועוצמת המכות שהפיק היו מאוד לא אומניותאופיניות לגילו. זו הייתה תחיתהתחילתה של מערכת יחסים בה היווה האמרס, מלבד תפקיד המאמן, גם דמות אב לרמון הצעיר. אמו של רמון, אשר הבינה גם היא את הפוטנציאל הטמון בבנה היחיד, הפכה לנוכחת קבועה במעודון האגרוף הקטן כמעט בכל אימון של בנה. אמו של רמון וקור האמרס אף התאהבו והפכו לזוג מאוחר יותר.

בגיל 18 זכה דקר בתואר הראשון שלו, אלוף הולנד של ארגון MTBN במשקל נוצה. דקר ניצח בנוקאאוט מרהיב בבעיטה לראש לוחם בשם ראניקסון ממכון צ'קוריקי באמסטרדם, ממנו יצאו שמות גדולים כמו באדר הארי, פיטר ארטס, גילברט בלנטיין (שמלחםשנלחם פעמייםשלוש פעמים מול דקר), פרי אובדה ועוד רבים וטובים, ביניהם הלוחם הישראלי אבנר שלום.

ב- 14/04/1988 זכה דקר בחגורה הארופית במשקל עד 60 ק"ג של ארגון NKBB לאחר ניצחון משכנע בנקודות על האנגלי קווין מוריס. אותה שנה התמודד דקר מול מואנגקורדם ממכון סיטצ'אנג התאילנדי על תואר IMTA וזכה בנקודות. חצי שנה לאחר מכן עלה דקר לקרהלקרב הראשון מתוך שלושה שיבואו מול גילברט בלנטיין, כישרון עולה נוסף ממכון צ'קוריקי. בלנטיין ניצח בנקודות את הקרב הזה. ההפסד גרם לדקר ולקור האמרס, מאמנו, לחשוב על שינוי כיוון בסיגנונו של דקר.

בפברואר 1990 עלה דקר לקרב מול נונגקאי פאיות, אלוף אצטדיון לומפיני בבנגקוק ואחד מהשמות החמים ביותר במואי תאי העולמי באותה התקופה. לאחר חמישה סיבובים דימננטייםדומיננטיים ניצח דקר בנקודות וזכה בחגורת התאחדות IMF במשקל עד 63 ק"ג. הנייםהשניים יפגשו מספר חודשים מאוחר יותר, בבנגקוק והפעם תהיה ידו של התאי על העליונה.

הקרב החוזר נקבע ל- 06/08/1991, באצטדיון הבית של קובאן, אצטדיון לומפיני בבנגקוק. באותה העת דקר כבר היה מוכר לקהל התאי מקרבות קודמים באצטדיון, אולם איש לא שיער מה עומד להתפתח בסיבוב הראשון. כבר בדקה השנייה הצליח דקר לפגוע עם ברכייה מדויקת בפניו של קובאן ולאחר מכן ניצל זאת ותפס את התאי בפינה עם סדרת מכות ידיים שהבילהשהובילה את השופט לעצור את הקרב לחייב את קובאן בספירה ראשונה לראתולחובתו. מייד עם חידוש הקרב תפס דקר את קובאן במרפק ימני ולאחריולאחריו מגל שמאלי וימני שהורידו את קובאן לקנבס והפעםבאופן הוא לא התאוששסופי. הניצחון היכה בהלךבהלם את עולם המואי תאי בתאילנד.

הקרב השלישי ביניהם נערך כחצי שנה אחר כך, על חגורת IMF, בבנגקוק תאילנד. הקרב נמשך חמישה סיבובים מלאים. בסיבוב השלישי קובאן גרם לחתך רציני מעל אינועינו הימנית של דקר במכת מרפק. החתך לא הפסיק לדמם במהלך כל הקרב והפריע מאוד לניהול הקרב של דקר. מגל שמאלי של קובן הוריד את דקר לספירת חובה בסיבוב הרביעי ובכך בעצם גמר את הקרבץהקרב. קובן ניצח בנקודות את הקרב בזהבנקודות.

סדרת קרבות בלתי נשכחת אחרת הייתה הדרההסידרה מול אורונו התאי, בן לאב אמרקאי ואם תאית. שני הקרבות הללו קיבעו את דמותו של דקר כלוחם בלתי מתפשר וככזה שלעולם לא יוותר לעצמו בעיני הקהל התאילנדי, למרות שני ההפסדים של דקר מול אורונו.

בתקופה הזו החל דקר לסבול מפציעות כרוניות כתוצאה מהקרבות הרבים שהשתתף בהם, לעתים קרובות ללא מנוחה ראוייה בין קרב לקרב. החל משנת 1997 נראה היה כי דקר גורר פציעה טורדנית בשוק. הוא בעט הרבה פחות בקרבות ונראה היה התאים את סיגנונו בעקבות הפתיעותהפציעות הללו. דקר המשיך להופיע בקרבות אולם צימצם את השתתפותו לקרבות בעיקר בהולנד. בשנים 1997-1998 הוא ערך מספר מועט יחסית של קרבות בהשוואה להספק הרגיל שלו. הבולטים ביניהם היו הקרב הבלתי נשכח מול דני ביל, הכוכב העולה הצרפתי בפריז בו נוצחניצח ביל בנקודות על ידי ביל, קרב מול סאנגטיאנוי התאי באמסטרדם והקרב הבלתי נשכח מול ראיין סימסון, קרב "הנוקאאוט הכפול", בו שני הלוחמים פגעו סימולטנית אחד בשני עם מגל ימני וירדו לקאנבס.

רמון דקר היה מהמערביים הבודדים שנלחם בעלית הלוחמים התאים, בזירות המובילות ובחוקי מואי תאי מלאים. דקר החל את הקריירה שלו כלוחם קיקבוקס וככזה סגנונו הותאם לחוקי קיקבוקס מערביים. המעבר ללחימה בתאילנד הבהיר לו כי עליו לשנות את סגנון הלחימה לכזה אשר יאפשר לו להתמודד בהצלחה עם האלמנטים שהתאים חזקים בהם במיוחד: מכות המרפק והברכיים. דקר הבין כי הוא מפסיד קרבות לא בגלל שהוא פחות טוב מהמתמודדים מולו כי אים בגלל שצבירת הנקודות שלו נמוכה עקב סיגנונו המערבי. לדוגמה, מכות ידיים תחת חוקי מואי תאי מעניקות ניקוד נמולנמוך יותר מברכיות או שליטה בקלינץ'. דקר שינה את סיגנונו ואת קצב הקרב והתוצאות לא איחרו לבוא. הקהל התאי שלא היה מורגל בלוחמים מערביים ברמה כזו, למד להכיר ולהעריך את ההולנדי הבלונדיני שלא מוותר לאיש בזירה. מקרב לקרב נראה בבירור כיצד דקר הופך ליותר ויותר תאי בלחימתו. הקהל התאי הגיב בהתאם וב-15/09/1990 הוכתר דקל ללוחם השנה בתאילנד על ידי רוה"מ התאילנדי. זו הייתה הפעם הראשונה שזר זוכה בתואר הזה. עד כמה עמוק הכבוד שהתאים רכשו לדקר מלמד העובדה שביום ההולדת ה- 85 למלך תאילנד, פומיפון אדוניאדט, הוענק לדקר עיטור מלכותי לציון פועלו ותרומתו לספורט המואי תאי. דקר מונה "כשגריר הלוחמים הזרים" במדינה. דקר עצמו אמר בראיון "זו ההכרה הגדולה ביותר שאני יכול לקבל על השגי בספורט".

לאחר מותו הוקמה קרן רמון דקר', The Diamond Foundation, על ידי חבריו ומשפחתו אשר מטרתה לסייע ליתומים וילדים עזובים בתאילנד.

ביקורת רבה הועלתה כלפי היחס של הממסד ההולנדי לרמון דקר. באס ראטון, מלוחמי ה- MMA הראשונים בזירת ה-UFC חברוחבר למועדון גולדן גלורי, העלה טענות קשות כלפי היחס לענפי אמניות הלחימה בהולנד בכלל והיחס, או יותר נכון, חוסר היחס לרמון דקר בחייו ויותר מכך, במותו. ראטון העלה טענות קשות כלפי חוסר הרצון של הממסד ההולנדי להנצחה פורמלית של דקר שללא ספק היה אחד מהלוחמים הטובים ביותר Pound for pound בהיסטוריה של הספורט ופורץ דרך אמיתי.