אופרה צרפתית – הבדלי גרסאות

ה'''תיאטרון הלירי''' פעל משנת 1851 עד 1870. כאן ראה ברליוז, בשנת 1863, את החלק היחיד של "הטרויאנים" שבוצע בתקופת חייו. אבל בתיאטרון הלירי גם עלו על הבימה ביצועי הבכורה של יצירות פרי עטם של בני הדור החדש של מלחיני אופרה צרפתים, בראשות [[שרל גונו]] ו[[ז'ורז' ביזה]]. אף כי מלחינים אלה לא היו חדשניים כמו ברליוז, הם היו פתוחים להשפעות מוזיקליות חדשות. הם אהבו גם לכתוב אופרות על נושאים ספרותיים. "פאוסט" של גונו (1859), המבוססת על ה[[דרמה]] של [[יוהאן וולפגנג פון גתה|גתה]], הייתה להצלחה עולמית עצומה. גונו צירף אליה את "מיריי" (1864), המבוססת על סיפור עלילה פרובנסלי מאת [[פרדריק מיסטרל]], ואת "רומיאו וז'ולייט" השקספירית (1867). ביזה הציע לתיאטרון הלירי את "דולי הפנינים" (1863) ואת "הנערה היפה מפרת", אבל ניצחונו הגדול ביותר נכתב בשביל האופרה קומיק. "כרמן" (1875) היא כיום אולי האופרה הצרפתית המפורסמת ביותר. עם זאת, בהצגות הראשונות נחרדו המבקרים וקהל הצופים מן המזיגה הלא-קונבנציונלית שלה, של להט יצרים רומנטי עם ריאליזם.{{הערה|יו מקדונלד, "ז'ורז' ביזה" 3 ב[[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] אונליין}}

עוד אישיות שלא הייתה מרוצה מן הסצנה האופראית בפריז במחצית המאה ה-19 היה [[ז'אק אופנבאך]]. הוא מצא, שהאופרה קומיק הצרפתית אינה נותנת עוד במה ל[[קומדיה]]. התיאטרון הקטן שלו, Bouffes-Parisiens ("קומדיות פריזאיות"), שנוסד ב-1855, העלה יצירות קצרות בנות מערכה אחת, מלאות [[פארסה]] ו[[סאטירה]]. ב-1858 ניסה אופנבאך משהו שאפתני יותר. "אורפיאוס בשאול" הייתה היצירה הראשונה בסוגה חדשה: [[אופרטה]]. "אורפיאו" הייתה הן [[פרודיה]] על [[טרגדיה]] קלאסית נמלצת ויומרנית והן סאטירה על חברה עכשווית. הפופולריות המפליאה שלה המריצה את אופנבאך להמשיך ולכתוב אופרטות כמו "הלנה היפה" (1864) ו"חיי פריז" (1866), לצד [[סיפורי הופמן]], הרצינית יותר (1881). אופנבאך מת לפני שהספיק לסיים את "סיפורי הופמן" וז'ירו הוא שסיים אותה, לפי בקשתו של אופנבאך.{{הערה|אנדרו לם, "ז'אק אופנבאל" ב[[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] אונליין}}