תאגיד מים וביוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ביטול גרסה 15185073 של 79.177.167.60 (שיחה) שחזור חוזר - חוסר נייטרליות וכפילות בתוכן בסוף הקטע שהוסף |
|||
שורה 25:
פרק כ' (סעיף 139.0) לחוק תאגידי המים מעגן את הרפורמה בגביית דמי המים - חוק ההתייעלות (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009-2010) - הפקיע מידי הרשויות המקומיות (מרגע הקמת תאגיד המים) את הזכות להטיל ולגבות תשלומי חובה מהתושבים לצורך מימון שירותי מים וביוב ועיגן את מנגנון גביית דמי המים כזכות בלעדית של התאגידים שהוקמו לצורך כך (תוך קביעה כי תעריפי המים ייקבעו באמצעות מועצת רשות המים).
== ביקורות
רשות המים אשר הובילה את המהלך טוענת כי במסגרת הרפורמה, לאור הניהול המקצועי של התאגידים, שוקמו תשתיות מים וביוב רבות, הושקעו כספים רבים בבינוי תשתיות חדשות, שופרה הגבייה באופן מהותי וצומצמו אובדני המים באופן ניכר.
מאז שהציעו ב[[משרד האוצר]] להקים את תאגידי המים הפגינו הרשויות המקומיות התנגדות נחרצת להקמתם ומשום כך דחו את הקמתם לאורך שנים. לאחר שהוקמו טענו כי הקמת התאגידים גרמה לייקור תעריפי המים בצורה ניכרת ובלתי סבירה, לא רק בשל העובדה שמאז הקמת התאגידים החלו הצרכנים הביתיים לשלם מע"מ על חשבונות המים, אלא גם עקב ניהול לא נכון ומשכורות גבוהות לעובדי התאגיד.
התנגדות נוספת היא על עצם הפקעת האחריות על משק המים העירוני והגורם לאובדן הכנסות ממכירת מים לרשות המקומית, לטובת חברה שאיננה עירונית, ללא נציגות עירונית.
אם לא די בכך, תאגידי המים אמנם נמצאים כיום בשליטה מלאה של העיריות אך החוק מכשיר את הקרקע להפרטתם, בכפוף לאישור מועצת העיר, שר האוצר וועדת שרים לענייני הפרטה.
כתוצאה מהמאבק הממושך של הרשויות המקומיות החליטה הממשלה בשנת 2011 להקים ועדה בראשות הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ד"ר אודי ניסן, הוועדה קבעה כי יש לאפשר לרשויות יוכלו להיות שותפות בניהול משקי המים שבשטחן ואף להשתמש בתקציבים העודפים. הממשלה קיבלה את המלצות הוועדה אך אלה טרם מומשו.
| |||