הבדלים בין גרסאות בדף "טבעת הניבלונג"

הוסרו 156 בתים ,  לפני 7 שנים
מחקתי את הקישור להיטלר. עם כל הכבוד, אין זה מוסיף לערך
מ (בוט החלפות: תיאטרון)
(מחקתי את הקישור להיטלר. עם כל הכבוד, אין זה מוסיף לערך)
"'''טבעת הניבלונגים'''" (ב[[גרמנית]]: '''Der Ring des Nibelungen''', "טבעת הניבלונג") הוא מחזור [[אופרה|אופרות]] של המלחין ה[[גרמני]] [[ריכרד וגנר]]. זוהי טטרלוגיה אפית המבוססת באופן רופף על "[[שירת הניבלונגים]]", על אגדות גרמניות [[עבודת אלילים|פגאניות]] ועל ה[[מיתולוגיה נורדית|מיתולוגיה הנורדית]].<br />
 
"טבעת הניבלונגים" כוללת ארבע אופרות:
* "[[זהב הריין]]" (Das Rheingold).
* "[[הוולקירות (אופרה)|הוולקירות]]" (Die Walküre)
* "[[זיגפריד]]" (Siegfried)
* "[[דמדומי האלים]]" (Götterdämmerung). <br />
וגנר כתב הן את ה[[מוזיקה]] והן את ה[[ליברית]]. הוא היה כבן 30 כשהתחיל לכתוב אותה ובן 56 בסיומה. בכורת האופרה "זהב הריין" הוצגה לראשונה ב-[[1869]], ה"וולקירות" הושלמה ב-[[1856]] אך בכורתה נערכה רק ב-[[1870]], ואילו "דמדומי האלים" רק ב-[[1876]].
 
העלילה מתבססת על טבעת קסומה אשר תמיט אסון על נושאיה. הטבעת עשויה להקנות לבעליה שליטה עולמית, אך הוא יתקשה מאוד להיפרד ממנה, מוטיב שהופיע גם בסיפורי "[[שר הטבעות]]" של [[טולקין]]. המיתולוגיה הגרמנית הייתה אהובה מאוד על לאומנים גרמנים. דיוויזיה 38 של ה[[אס אס]] נקראה בשם " ניבלונגן". "טבעת הניבלונגים" הייתה לפי המסופר האופרה האהובה על [[היטלר]].
 
==זהב הריין==
 
אלבריך גונב את הזהב מתחתית הנהר ונעלם.
[[אודין|ווטאן]], ראש האלים, עושה עסקה עם שני ענקים - פאזולט ופאפנר. הם יבנו לו מצודה חדשה -[[ואלהלה]], והוא בתמורה יתן להם את אלת האהבה פריאה. לאחר שהענקים משלימים את המשימה, ווטאן מתחרט. לוגי, אל האש, מספר להם על הטבעת שיצר אלבריך. הענקים מוכנים לוותר על פריאה תמורת הטבעת, אך לוקחים אותה כבת ערובה. ווטאן מתחפש יחד עם לוגי, ויחד הם יורדים לכדור הארץ.
 
בינתיים משעבד אלבריך את כל הניבלונגים האחרים להיות לו לעבדים ולחצוב עבורו אבנים טובות וזהב. על אחיו מימה הוא מצווה ליצור קסדת קסמים אשר תאפשר לו להיות רואה ואינו נראה ולהפוך לבעל חיים.
ווטאן ולוגי פוגשים באלבריך. אלבריך מספר בגאווה על תוכניות השליטה העולמית שלו, אך לוגי מערים עליו וגורם לו לשנות צורה ל[[דרקון (יצור אגדי)|דרקון]] ואחר כך ל[[קרפדה]]. ווטאן דורך עליו, ולוגי לוקח את הקסדה. אלבריך חוזר לצורתו הטבעית ושני האלים כופתים אותו ועולים איתו אל משכן האלים.
 
במשכן האלים מבטיחים ווטאן ולוגי לאלבריך לשחרר אותו תמורת זהב הריין. אלבריך מסכים בלית ברירה. אך כאשר הם מבקשים גם את הטבעת, הוא אינו מוכן לוותר על כוחה. לאחר מאבק קצר מצליח ווטאן להסיר את הטבעת מאצבעו של אלבריך ולענוד אותה על שלו, לא לפני שאלבריך מקלל את הטבעת כך שתמיט אסון על כל עונדיה. כאשר שבים הענקים, ווטאן עושה איתם עסקה חדשה. הם ישחררו את פריאה, אם ווטאן יוכל לכסות את כל גופה בזהב. ווטאן מכסה אותה בכל הזהב של אלבריך, אך חלק קטן מגופה עדיין נראה לעין. הענקים דורשים ממנו להסתיר אותו בטבעת אך ווטאן מסרב.
 
ארדה, [[אלת האדמה]], משכנעת את ווטאן להימנע מהקללה ולתת את הטבעת. ווטאן מתרצה לבסוף ומכסה את החלק הגלוי של פריאה בטבעת. הענקים המרוצים מחלקים את השלל ביניהם שווה בשווה עד שהם מגיעים לטבעת. אז נוכח ווטאן בכוחה האמיתי של הקללה. פאפנר חובט בפזולט למוות ובורח עם כל השלל.
ווטאן שומע מ[[ארדה]], [[אלת האדמה]], כי לחזרתה של הטבעת לידי אלבריך יהיו השלכות חמורות על גורל האלים. לו ולארדה נולדות תשע [[ולקיריה|ואלקירות]], לוחמות הרוכבות על גבי סוסים ומלוות את נשמותיהם של גיבורי המלחמה שנפלו בקרב אל [[ואלהלה]], מעון האלים. הגיבורים מגינים על ואלהאלה מפני התקפות הניבלונגים, אך אין בכך די. כדי לזכות שוב בטבעת, חייב לקום גיבור-על. ווטאן מביא לעולם את זיגמונד וזיגלינדה, אבל הלוחם הונדינג הורג את אמם של השניים, לוקח את האחות ומשאיר את זיגמונד לבדו.
 
לאחר שנים רבות זיגמונד נע ונד. הוא מסתתר מפני סערה ומוצא מחסה בביתו של הונדינג הלוחם. אשתו של הונדינג, זיגלינדה, היא בעצם אחותו התאומה של זיגמונד שהופרדה ממנו בגיל צעיר בנסיבות טראגיות. היא אינה אוהבת את בעלה, וחייה אומללים. היא מראה לזיגמונד [[חרב]] נעוצה בעץ, ואומרת לו שנווד זקן (שלא היה אלא האל ווטאן) הבטיח לה פעם שמצילה יהיה זה שיצליח לשלוף את החרב מן העץ. זיגמונד שולף את החרב הקסומה, [[בלמונג]], מן העץ.
 
הונדינג חוזר לביתו וזומם לרצוח את זיגמונד. פריקה, אשת ווטאן, דורשת מבעלה לעזור להונדינג. ווטאן נכנע, ושולח את בְרונהילדה הואלקירה לעזרת הונדינג. ברונהילדה יוצאת למשימתה, אך מסייעת דווקא לזיגמונד. על סף ניצחונו של זיגמונד, ווטאן משתולל מזעם, ומנתץ את חרבו של זיגמונד בנו. זיגמונד מת, ווטאן הורג את הונדינג. ווטאן מעניש את ברונהילדה על ידי השארתה על צוק סלע, מוקפת בטבעת של להבות אש.
 
<br /><br /><br />
זיגלינדה יולדת בן ושמו זיגפריד. היא מתה בלידה, וזיגפריד נמסר למשמורת יחד עם שרידי החרב של אביו למימה, ניבלונג שהוא אחיו של אלבריך. מימה מנסה לחשל לזיגפריד חרב חדשה, ומספר לו על מוצאו האמיתי. מימה שואף להשיג את הטבעת בעזרת זיגפריד.
 
לאחר שזיגפריד מנתץ כל חרב שחישל עבורו מימה, עובר ביער האל ווטאן מחופש לנווד. הוא פוגש את מימה, ושואל אותו שלוש שאלות. על שתי השאלות הראשונות מימה עונה בקלות. השאלה השלישית היא: מי יוכל לחשל בחזרה את החרב "[[בלמונג]]", חרבו של זיגמונד שנותצה על ידי ווטאן. מימה אינו יודע את התשובה, שהיא: "זה אשר לא יידע פחד מהו". ווטאן נפרד ממימה ומודיע לו כי הוא עתיד לאבד את ראשו לזה שיחשל את החרב.
 
מימה מנסה ללמד את זיגפריד על פחד ומספר לו על הדרקון פאפנר, שאינו אלא אותו ענק ששולט על הטבעת. זיגפריד שש לקרב נגד הדרקון, ומחשל את החרב. מימה זומם להרעיל את זיגפריד ברגע שזה יחסל את הדרקון.
 
במערת הדרקון מחכה אלבריך לרגע בו יוכל לקבל את הטבעת לידיו. ווטאן מבשר לאלבריך על בואו של הגיבור שיחסל את הדרקון. הניבלונג מזהיר את הדרקון בתקווה לקבל את הטבעת במתנה, אך לשווא.
זיגפריד מגיע למערה ותוקע ב[[קרן יער|קרן היער]] שלו. לאחר מאבק קצר הוא תוקע את חרבו בלב הדרקון. ידיו, מגואלות בדם הארסי של הדרקון, לוהטות ובלי משים הוא מכניס אותן לפיו. עד מהרה הוא נוכח שביכולתו להבין את שפת חיות היער. הוא לוקח עמו את הטבעת ואת קסדת ההיעלמות, ופוגש את מימה - שמציע לו משקה מורעל, ומחסל אותו. או-אז הוא שם פעמיו בעזרת ציפורי היער אל צוק הסלע שעליו נמצאת ברונהילדה.
 
== דמדומי האלים ==
ברונהילדה מתעוררת מתרדמתה. היא וזיגפריד חיים יחדיו במערה. זיגפריד יוצא לחפש הרפתקאות חדשות ומשאיר את הטבעת בידיה של ברינהילדה. היא משאילה לו את מגינה ואת סוסה.
בארמונו של המלך גינתר על גדת הריין יושבים גוטרונה, אחותו, והאגן, אחיו החורג. האגן הוא בנו של אלבריך הניבלונג. הוא זומם להחזיר את הטבעת על ידי כך שיגרום לזיגפריד להתאהב בגוטרונה, כך שגינתר יוכל לחזר אחרי ברינהילדה ולשאתה לאישה. זיגפריד מגיע ונהנה מהכנסת האורחים של המלך.
גוטרונה נותנת לזיגפריד ללגום משיקוי אהבה שרקח עבורו האגן, שיקוי הגורם לו להתאהב בה ולשכוח את אהבתו לברינהילדה. בהשפעת השיקוי מציע זיגפריד לגינתר שיישא לאישה את ברינהילדה, ובתמורה יקבל הוא, זיגפריד, את אחות המלך. גינתר מסכים.
 
זיגפריד משתמש בקסדת הקסם של אלבריך ועוטה על עצמו את דמותו של גונתר.
== טבעת הניבלונגים, וגנר וישראל ==
 
בשנת [[2001]] ניצח [[דניאל בארנבוים]] על ה"ברלין שׁטאטסקפלה" שביצעה את הפתיחה לאופרה של [[ריכרד וגנר]] "טריסטן ואיזולדה" ב[[פסטיבל ישראל]] ב[[ירושלים]]. הביצוע עורר סערה בישראל, כיוון שהמוזיקה של וגנר נחשבת במדינה למוקצה בשל ה[[אנטישמיות]] של וגנר. בארנבוים היה אמור תחילה לנצח על המערכה הראשונה של האופרה "[[הוולקירות (אופרה)|הוואלקירות]]" (שנודעה כאופרה האהובה על היטלר) יחד עם שלושה סולנים, בהם ה[[טנור]] [[פלאסידו דומינגו]]. מחאות מצד ניצולי [[השואה|שואה]] ומצד שרים בממשלת ישראל הביאו לכך שהנהלת הפסטיבל ביקשה שבארנבוים יעלה יצירה אחרת במקומה.
 
בארנבוים הסכים לבקשה והחליף את היצירה ביצירות אחרות, אך הביע את צערו על הבקשה. בתום הקונצרט הצהיר בארנבוים שהקונצרט תם, וששני הדרנים כבר נוגנו. הוא המשיך ואמר שברשות התזמורת נמצאים התווים לפתיחה של "טריסטן ואיזולדה", אופרה מאת ואגנר. הוא הודיע שאם הקהל ירצה, הם ינגנו את הפתיחה, והציע לאלו שעלולים להיפגע מכך לעזוב את האולם בשלב זה. חלק מהנוכחים הגיבו במחיאות כפיים בעוד אחרים הביעו את מחאתם. בארנבוים שוחח עם הקהל בעברית במשך כחצי שעה, הסביר את הרציונל שלו לנגינת היצירה, וקרא לאלו שהביעו מחאה לתת למוזיקה להישמע.
 
בארנבוים אמר שהוא החליט להתריס נגד החרם על וגנר בשל העובדה שבמסיבת עיתונאים שערך בשבוע שלפני ההופעה הוא שמע צלצול של טלפון סלולרי שמנגינתו הייתה "[[דהרת הוולקירות]]". הוא הסביר: "חשבתי שאם אפשר לשמוע אותה (קרי, את היצירה) בצלצול טלפון, מדוע אי אפשר לנגן אותה באולם קונצרטים?"
 
 
{{תבנית:טבעת הניבלונגים}}
* http://www.pbs.org/wnet/gperf/episodes/gp-at-the-met-wagner%E2%80%99s-ring-cycle/the-story-of-the-ring-opera-synopses/1377/
</div>
 
 
[[קטגוריה:אופרות בשפה הגרמנית]]