|
'''מחוך''' (בלועזית: '''Corset''', "קורסה" או "קורסט" – במקור [[צורת הקטנה]] של cors, שפירושו "גוף" ב[[צרפתית]] עתיקה) הוא פריט [[לבוש]] [[הלבשה תחתונה|תחתון]] עשוי מחומר קשיח, אשר נקשר סביב ה[[בטן]] וה[[גב]]. ישנם שני סוגי מחוכים: מחוך [[אופנה|אופנתי]] ומחוך [[רפואה|רפואי]].
ב[[מפנהתפקיד המאההמחוך העשרים]]האופנתי התפתחההוא צורהלעצב חדשה למחוך: צורת ה-S, שדחקה פנימה את ה[[בטן]] והבליטה את החזה, ובכך גרמה יציבה לא טבעית. בשנת [[1910]] לערך הוחלפה צורת מחוך זו במחוכים שנלבשו רקל עד מתחת לחזה. בשנים [[1913]] - [[1915]], עם התגברות ה[[פמיניזם|תנועה הפמניסיטית]] וההשתלבות הגוברת של נשים ב[[שוק העבודה]] בעקבות פריצת [[מלחמת העולם הראשונה]], יצאו המחוכים כליל מן האופנה. את מקומם תפסו, עד ל[[שנות השישים של המאה העשרים]], ה[[בירית|ביריות]]. ▼תפקיד המחוך האופנתי הוא לעצב לגוף צורה [[אופנה|אופנתית]] כלשהי, בין אם לטווח קצר, בעת הרכבת המחוך ובין אם לטווח ארוך - הרכבה ממושכת של מחוך הגורמת לשינויים קבועים. בשל היות המחוך האופנתי פריט אופנה, הוא החליף במהלך השנים את צורתו וגזרתו. עם התקדמות הטכניקה, התפתחו גם טכניקות הקשירה של המחוך.
המחוך הרפואי עוצב כדי לסייע בשיקום [[לקות|לקויות]] יציבה הנובעות מבעיות ב[[עמוד השידרה]] כגון [[עקמת]].
==המחוך האופנתי==
=== תולדות המחוך האופנתי===
המחוכים הראשונים היו פשוטים והתפתחו במהלך המחצית הראשונה של [[המאה ה-16]], והיו למעשה גרסה מוקשחת של פרטי לבוש [[אישה|נשיים]] אחרים. על קיומם של מחוכים לפני שנת [[1562]] ניתן ללמוד רק מציורים, שבהם החל משנת [[1530]] לערך מוצגות נשים לבושות [[שמלה|שמלות]] עם [[שד (איבר)|חזה]] שטוח ועם פלג עליון בצורת חרוט, שייתכנו רק בעזרת במחוך. המחוך הממשי העתיק ביותר שהשתמר הוא מקברה של אלאונורה די טולדו (ל[[בית מדיצ'י]]), שמתה בשנת 1562.
לבוש חצר המלוכה ה[[ספרד]]י, שהיה לאופנתי בכל [[אירופה]] בשנת [[1600]] לערך, חייב שימוש במחוך שעיצב את הגוף בצורת [[חרוט]] ושיטח את החזה. בשנת [[1640]] לערך התפתח ממנו מחוך אחר, גם הוא בצורת חרוט, אלא שבמקום להשטיח את החזה, הוא דחף אותו כלפי מעלה. צורת מחוך זו נשמרה בשינויים קטנים עד לתקופת [[המהפכה הצרפתית]].
עד תחילת [[המאה ה-20]] שימשה [[עצם לווייתן]] (חומר המופק מ[[מזיפות]] [[לווייתנאים]] ממשפחת [[לווייתני מזיפות|לווייתני המזיפות]]) כחומר ההקשחה העיקרי של מחוכים, אף שבשלהי [[המאה התשע עשרה]] בייצור המחוכים נעשה שימוש גם [[מתכת]] וחלקי [[קרן (ביולוגיה)|קרן]].
באופנה של תקופת המהפכה הצרפתית ו[[הקיסרות הראשונה]], ולאחר מכן באופנת ה[[בידרמאייר]] המוקדמת, לא היו המחוכים פריטי חובה. רק החל משנת [[1840]] לערך הפכו שוב לצו האופנה. תחת זאת, נהגו דווקא גברים ללבוש מחוכים בשנים [[1820]] - [[1850]] לערך, בהשפעת אופנת ה[[דנדי]]. בשנים אלה גם הונהגו שכלולים טכניים שונים במחוך, כמו סוגר קדמי מבוסס קרס וחלקי חיבור ממתכת.
בשנים [[1840]] עד [[1870]] התפתחה צורת "שעון החול" הנחשבת עד היום לצורה הקלאסית למחוכים: היקף רחב יותר של האגן והחזה, והיקף מזערי של ה[[מותן]]. עד לשנים [[1870]] - [[1875]] הלכו המחוכים והתארכו כלפי מטה וכיסו את ה[[בטן]] התחתונה ואת ה[[ירך|ירכיים]]. בשנות התשעים של [[המאה ה-19]] הכתיבה האופנה היקף מותניים צר במיוחד.
▲ב[[מפנה המאה העשרים]] התפתחה צורה חדשה למחוך: צורת ה-S, שדחקה פנימה את ה[[בטן]] והבליטה את החזה, ובכך גרמה יציבה לא טבעית. בשנת [[1910]] לערך הוחלפה צורת מחוך זו במחוכים שנלבשו רק עד מתחת לחזה. בשנים [[1913]] - [[1915]], עם התגברות ה[[פמיניזם|תנועה הפמניסיטית]] וההשתלבות הגוברת של נשים ב[[שוק העבודה]] בעקבות פריצת [[מלחמת העולם הראשונה]], יצאו המחוכים כליל מן האופנה. את מקומם תפסו, עד ל[[שנות השישים של המאה העשרים]], ה[[בירית|ביריות]].
=== השלכות בריאותיות של המחוך האופנתי===
| 