יונה אבן ג'נאח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה
שורה 18:
שנת לידתו ומותו אינן ידועות בוודאות. הוא חי ב[[תור הזהב של יהדות ספרד]], ופעל על רקע עולם [[שירת ימי הביניים של יהדות ספרד|השירה]] שהצמיחה יהדות זו. על פי הערות [[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפיות]] המצויות בספריו מתברר כי בצעירותו רצה להיות משורר, ואף למד שירה אצל המשורר רבי [[יצחק אבן מר שאול]] בעיר אליסאנה. אולם אמנות השירה לא עלתה יפה בידו, ולימים אף העיד על עצמו כי "השיר אינו ממלאכתי וה[[פיוט]] איננו מעסקי, ואינני מתייחס אליו...אך אמרתי בימי הבחרות חרוזים, הם נמצאים אצלי ונודעים לי".<ref>כך כתב בספרו, הריקמה. מהד' פרנקפורט 1856 עמ' 185-186. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6415&hilite=c435292c-5ce2-4f57-9f59-d6f5f73f1d61&st=%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9D&pgnum=218]</ref> לאחר נסיונות הבוסר שלו בחיבור שירים פנה לעסוק ב[[דקדוק]] וב[[מילון]] של [[עברית|השפה העברית]], ועד מהרה הוכר כסמכות בלתי מעורערת בתחום זה.
 
בתורת הדקדוק המשיך את דרכו של רבי [[יהודה חיוג']], ואחז בשיטתו בעניין ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] השלָשי, בניגוד לתפיסה ששלטה בדקדוק העברי עד חיוג', שלפיה מספר האותיותהעיצורים בשורש איננו קבוע ויכול לנוע מאחד ועד שבעה. הוא אף קיבל את כשרותם של ה[[שורש תנייני|שורשים התנייניים]], ובכך הצדיק את השימוש שעושה בהם [[לשון חז"ל]].
ר' [[יצחק אבן ג'יקטילה]] היה רבו המובהק של ריב"ג בלשון, הוא לימדו את רזי הלשון הערבית ואת חכמת לשון הקדש.
 
בתורת הדקדוק המשיך את דרכו של רבי [[יהודה חיוג']], ואחז בשיטתו בעניין ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] השלָשי, בניגוד לתפיסה ששלטה בדקדוק העברי עד חיוג', שלפיה מספר האותיות בשורש איננו קבוע ויכול לנוע מאחד ועד שבעה. הוא אף קיבל את כשרותם של ה[[שורש תנייני|שורשים התנייניים]], ובכך הצדיק את השימוש שעושה בהם [[לשון חז"ל]].
עם הזמן הפך לפוסק החשוב ביותר בענייני "צחות הלשון" בשירה, וקבע כללים שבהם רשאי המשורר לחרוג מכללי הדקדוק ה[[מקרא]]י המקובל בגלל אילוצי "דוחק השיר". ככל הנראה נסיונו המוקדם כמשורר תרם לנטייה שלו להקל על המשוררים ולהתיר חריגות דקדוקיות מסוימות שלא היו מקובלות על כל המדקדקים בתקופתו.