הקיבוץ הארצי השומר הצעיר – הבדלי גרסאות

ראשוני העולים מתנועת השומר הארצי הגיעו ארצה בשנת [[1919]]. בשנת [[1920]] הוקם הקיבוץ הראשון של יוצאי התנועה שיסדו את היישוב [[בית אלפא]] בשנת [[1922]]. בשנים הראשונות, היה הקשר, בין הקיבוצים יוצאי התנועה לתנועה מחוץ לארץ ובינם לבין עצמם, מזערי ולא מאורגן.

התחדשות העלייה לארץ ישראל בשנת [[1928]] הביאה לגידול במספר קיבוצי התנועה, ובמקביל הצטרפו לתנועה קיבוצים קיימים. במהלך שנות ה-30 הוכפלה התנועה כמה וכמה פעמים עד שבסופן הגיעה לכדי כ-7000 נפש בעשרות קיבוצים ועשרות אלפי חניכי תנועת הנוער שלה, [[השומר הצעיר]] התחנכו להגשמה בקיבוץ על ידי עשרות שליחים לכל רחבי אירופה ואף [[ארצות-הברית]]. במקביל הוקמו ארגוני-בת שצמחו גם הם במהירות, כמו קרן למימון הקיבוצים, הוצאת ספרים, שבועון שהפך ב-1941 ליומון, ועוד.<ref>{{הערה|ראובן שפירא, האמת על הקיבוץ, פרקים 3 ו-8</ref>}}

;קולקטיביות רעיונית ופוליטית : יחסית לתנועות קיבוציות אחרות, הקפידה תנועת הקיבוץ הארצי על אחידות רעיונית ומעשית בין הקיבוצים החברים בה, הן בתחום הפוליטי (הצבעה ופעילות למען מפ"ם) והן בתחום הקיבוצי - שמירה על מנגנונים [[שיתוף|שיתופיים]] שונים בכל קיבוצי התנועה. יש הטוענים כי קולקטיביות זו הביאה לשמרנות יתר בקיבוצי התנועה בעיקר אחרי המפנה השמאלני להערצת [[ברית המועצות]] שיזם יערי ב-1939 לחיזוק מעמדו לעומת [[יעקב חזן]], מפנה שהצליח להשלים רק ב-1948 באיחוד עם [[הקיבוץ המאוחד]]. הערצה זו הייתה חסרת-הגיון והצדקה הן משום שמאז שנות ה-20 מתחו יערי וחזן ביקורת קשה על הדיקטטורה הסטאליניסטית מתוך ידיעתה שהייתה להם ממקורות שונים כגון חברי התנועה שברחו משם, והן משום שהם עצמם סילקו את מעריציה מתנועתם. ההשמאלה הצליחה בזכות תמיכת סטלין בהקמת המדינה, אבל עד מהרה הוא חזר לאנטי-ציונות וב-1953 גרמ מפנה זה שלו למשבר חמור ב[[קיבוץ הארצי]], שני המנהיגים נזקקו לסילוק מאות צעירים שמאלנים כדי להחזיר לעצמם את ההגמוניה ושורה של קיבוצים סבלו קשות מהסילוק הזה.<ref>{{הערה|ראובן שפירא, האמת על הקיבוץ, פרק 2</ref>}}

ועוד שורה ארוכה של מוסדות [[כלכלה|כלכליים]], [[תרבות|תרבותיים]]יים ו[[חברה|חברתיים]].