שלמה הרמתי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ עיצוב
שורה 1:
{{עריכה|דרושה ויקיזציה והגהה, יש להרחיב את הפתיח על פי המשך הערך, דרושים קישורים פנימיים|נושא=אישים}}
[[קובץ:Shlomo Haramati.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שלמה הרמתי]]
פרופ' '''שלמה הרמתי''' (נולד ב-[[20 במרץ]] [[1928]] בירושלים) הוא מומחה ל[[חינוך לשוני]], שתרם לגיבוש שיטות הוראה - ל[[משרד החינוך]], ל[[צה"ל]] ולמרכזים של החינוך היהודי ברחבי התפוצות - פיתח שיטות להוראת עברית כלשון-אם וכלשון נוספת - מגן-הילדים ועד האוניברסיטה. הציע שיטה יעילה להוראת תנ"ך בישראל ובתפוצות - ליהודים ולנוכרים. פיתח שיטה לשיכתוב טקסטים קשים ולעימודם, להקלת הבנת הנקרא, ושיטה יעילה להדרכת הבנת הנקרא ברמות הלימוד השונות.
שורה 22:
על יסוד עבודתו ופרסומיו הנ"ל הוזמן לכהן כ[[מפקח (חינוך)|מפקח]] ראשי במחלקה להנחלת הלשון ב[[משרד החינוך]] בישראל. כאן השלים את מחקרו לתואר דוקטור (שהופיע כספר בשם: '''הוראת עברית לאנאלפביתים''', 1964). בתקופה זו עסק בתחומים אלה:
* על יסוד עבודת הדוקטורט עיצב שיטה יעילה להוראת עברית ל[[אנאלפבית]]ים. במסגרת משרד החינוך חיבר: חוברות לימוד, חומר-עזר ללומדים ולמורים. ההישגים היו מרשימים. במקום 100–150 שעות-לימוד עד אז, הושגו תוצאות טובות יותר ב- 25-20 שעות-לימוד. השיטה הותאמה להוראה בשפות לועזיות, במסגרת מחלקת מש"ב של משרד החוץ הישראלי, ולעתים גם בחסות אונסק"ו. ערך בישראל ובחו"ל סדנאות להכשרת מורים על פי שיטה זו, כולל: חומר-לימוד וחומר-עזר ללומדים ולמורים.
 
* עיצב את "שיטת האולפן" החדשה, המבוססת על יסוד לימודיו בארצות הברית ומחקריו שם בהוראת עברית למבוגרים. שיטה זו יושמה גם בחו"ל: בהוראת עברית חיה ליהודים ולנוכרים. עיקרי שיטה זו אומצו גם בהוראת שפות זרות לנוכרים (ספרו: '''שיטת האולפן''', 1972).
 
שורה 38 ⟵ 37:
 
3. נוסף על פעילותו – המחקרית והיישומית – בהוראת העברית, עסק במחקריו גם בנושאים אלה:
 
* '''הדיבור העברי במרוצת הדורות''': במחקר זה הוכיח, שההנחה המקובלת על החייאת הדיבור העברי בשלהי המאה ה-19 בא"י (ע"י בן-יהודה ועמיתיו) – היא מיתוס חסר יסוד עובדתי. הרמתי הראה, שהדיבור העברי (כולל נאומים והרצאות בעברית) מעולם לא פסק, במקומות אחדים אף נוצרו דיאלקטים עבריים מקומיים. רוב המבקרים אימצו את מסקנתו והיא נכללה גם בספרים על "תולדות הלשון העברית". כן חקר את ידיעת העברית – כולל הדיבור בה – בקרב נוכרים במרוצת הדורות.
 
* '''מנחילי עברית''': הרמתי חקר 60 מנחילי-עברית מדוברת במאות 16 – 20, מהם שלא היו ידועים, ואחרים שגילה היבטים חדשים ולא ידועים בפועלם זה. כן הראה שביניהם היו גם לא-אשכנזים. במחקר זה בחן והעריך, מבחינה דידאקטית ומתודית, 27 ספרים ללימוד עברית מדוברת בארץ ובחו"ל.
 
* '''הוראת תנ"ך''': הכין את רשימת המילים השכיחות בתנ"ך כולו ובאחדים מספריו, ופיתח שיטה להוראת התנ"ך לילדים ולמבוגרים, בישראל ובתפוצות, כולל ספרי-לימוד לחומשי-התורה, בהם הטקסטים מעומדים על פי שיטת "השיכתוב הדידאקטי" שפיתח. ספרי-לימוד אלה ('''טפוח הבנת התורה''', יבנה, 1993-1988) אושרו על ידי משרד החינוך בישראל והם מקובלים גם בחו"ל - בחינוך היהודי ובחוגים לתנ"ך באוניברסיטאות.
 
* '''שינוי בתדמית אישית''': הרמתי חקר את פועלם של מורים, חוקרים, סופרים ואנשי ציבור, והוכיח שהמקובל לגביהם אינו נכון או אינו מדויק. לדוגמה: הראה שההיסטוריון '''[[שמעון דובנוב]]''' לא התנגד לציונות, כמקובל אצלנו, אלא היה ציוני כל ימיו ואימץ את הציונות של אחד העם. כן הראה ש'''[[בן אב"י]]''', שהטיף לליטון (מלשון לטינית) הכתב בעברית, חזר בו מהצעה זו והציע כללים לכתיב מלא (במחברת לא ידועה שמצא), והסופר הקלאסי '''[[טולסטוי]]''', המקובל אצלנו כאנטישמי, שינה את דעתו בנידון (בגיל 54) בעקבות לימוד עברית ותנ"ך (במקור!) ומצא מאמר, שבו שיבח טולסטוי את התרבות היהודית ואת תרומתה החשובה לתרבות האנושית. מאמר זה – בהסכמתו – הופץ על ידי משרד החינוך בבתי ספר תיכוניים.
 
* '''הרצל וז'בוטינסקי''': בספרו: "הרצל וז'בוטינסקי - אור חדש על משנתם" (2011) - ביטל את המיתוסים השגויים בתולדות חייו של [[הרצל]] ובמשנתו הציונית. כן הוכיח, ש[[ז'בוטינסקי]] תרם רבות לחינוך העברי-לאומי בחו"ל, בהיותו "אבי בית-הספר העברי בתפוצות", שבו לימדו את כל המקצועות בעברית. כן תרם להפצת הדיבור העברי בתפוצות בספר הלימוד שלו "תרי"ג מילים", והציע שיטה להגייה עברית, ששחקני "הבימה" אימצו.
 
* חתן פרס ירושלים לחינוך ותעודות הערכה: מקצין חינוך ראשי של צה"ל, מההסתדרות הציונית וממספר ועדי חינוך יהודי בתפוצות.
* פרסם 60 ספרים ו- 600 מאמרים.
 
* פרסם 60 ספרים ו- 600 מאמרים.
 
==משפחה ==
שורה 72 ⟵ 64:
* '''עברית בגויים''', [[ירון גולן]], 2002
* '''השוחים נגד הזרם''', [[ירון גולן]], 2008
 
* '''חינוך לקריאה''', עמיחי, 1967
* '''מאפו – המורה לעברית''', ההסתדרות הציונית, 1972