צ'ארלס פונזי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 40:
עם התעוררות החשדות נגדו, בשלהי יולי 1920, החל פונזי מחפש דרך להימלט ממלכודת הזהב שטווה לעצמו. ב-26 ביולי החל הבוסטון פוסט מפרסם סדרה של כתבות תחקיר שעוררו תהיות באשר לדרכי הפעולה של המיזם שהקים פונזי. הפוסט יצר קשר עם אנליסט פיננסי הנודע קלרנס בארון, כדי שיבדוק את עסקיו של פונזי. בארון מצא שאף שפונזי הציע רווחים מדהימים למשקיעים, הוא עצמו לא השקיע בחברה. בארון אף מצא כי כדי לממש את ההשקעות על פי המיזם, היה צורך לקנות ולמכור 160 מיליון שוברי תשובה בינלאומיים בתקופת ההשקעה. אולם למעשה רק 27,000 שוברי תשובה נקנו ונמכרו באותה תקופה. [[שרות הדואר האמריקאי]] הכריז כי אין חריגה בכמויות שוברי התשובה הבינלאומיים הנרכשים בארצות הברית, או מחוצה לה. אף שהפערים במחירי הקנייה והמכירה של כל שובר היו אדירים, ההוצאות הנדרשות לטיפול בעסקאות הקנייה והמכירה של השוברים, היו גבוהות כל כך שנגסו למעשה בכל הרווח הפוטנציאלי.
פרסומן של עובדות אלה יצר בהלת משקיעים שפנו באחד לחברת ההשקעות של פונזי בדרישה להחזר השקעתם. פונזי שילם 2 מיליון דולר להמון פראי של משקיעים שנקבצו מחוץ למשרדי החברה, זאת בתוך שלושה ימים. הוא יצא אל ההמונים, חילק להם קפה ועוגות [[דונאט]] ואמר להם בעליצות כי אין לדאגתם כל בסיס. רבים מן הפונים לחברה שינו את דעתם והותירו את כספם אצל פונזי.
בתוך זמן קצר שכר פונזי את שרותיו של איש יחסי ציבור, ג'יימס מקמסטרס. אולם עד מהירה מקמסטרס החל חושד במיזם של פונזי. הוא פנה לעיתון הבוסטון פוסט וכינה את פונזי "אידיוט פיננסי". ב-[[2 באוגוסט]] 1920 פרסם הבוסטון פוסט את הסיפור בתמורה ל-5,000 דולר והכריז כי פונזי נקלע לחדלות פרעון. ב-[[10 באוגוסט]] פשטו חוקרי מדינת מסצ'וסטס על משרדי חברתו של פונזי וסגרו את העסק. בבית העסק לא נמצא מלאי גדול של שוברי תשובה בינלאומיים. בנק הנובר, שבבעלות פונזי, נסגר אף הוא.
| |||