הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון – הבדלי גרסאות

הוועדה הכריעה כגישה המשפטית לפיה אין מעמד יהודה ושומרון כמעמד שטח צבאי כבוש. הוועדה סברה כי שטח יהודה ושומרון הוכר כשטח המיועד למדינה יהודית במסגרת [[הצהרת בלפור]] ב־[[1917]] יחד עם הצהרות בינלאומיות נוספות בתקופה שלאחריה, [[ועידת סן רמו]] ו[[כתב המנדט]], וכי [[תוכנית החלוקה]] מ־[[1947]], שבה הובטח שטח זה למדינה פלסטיניתערבית, לא הגיעה לידי מימוש, ועל כן פקעה ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי. באופן דומה, הסיפוח הירדני של יהודה ושומרון ב־[[1950]] לא הוכר על ידי מדינות העולם, ועל כן פקע גם הוא (ביחוד על רקע הכרזתה של ירדן מ־[[1988]] כי היא מסתלקת מתביעת בעלות על שטחי יהודה ושומרון), ועל כן עדיין עומדת בתוקפה הצהרת בלפור מ־1917 שיעדה את שטחי יהודה ושומרון למדינה יהודית{{הערה|דו"ח הוועדה, עמ' 6–12}}.