הבדלים בין גרסאות בדף "יעקב הכהן"

נוספו 255 בתים ,  לפני 6 שנים
במקביל לעבודתו העיתונאית היה למחנך ל[[צרפתית]] בבית הספר של [[כל ישראל חברים]] בתוניס (1892-1897). בשנת [[1896]] נשא לאישה את תיריז אלחורי, בתו של [[סוחר]] אמיד בשם שאול אלחורי. בשנתיים לאחר מכן הוא עבד בעסקי המסחר של חותנו, וכן השלים תעודה גבוהה ב[[הנהלת חשבונות]] ובלימודי [[ערבית]]. בשנת [[1898]] שב לעבודתו כמורה בבית הספר של כי"ח, ולמשך שלוש שנים עבד גם כ[[תרגום|מתרגם]] עבור זרועות הממשל הצרפתים.
 
בשנת [[1904]] בוטל החוק הצרפתי שמגביל פרסום עיתונים, ובעקבות כך ייסד [[שבועון]] גדול ב[[ערבית יהודית]] בשם "אלשמס", ממנו הופיעו 41 גיליונות. אחר כך סגר את השבועון כדי להקים במקומו עיתון יומי בשם [[אלצבאח]], שיצא לאור בעריכתו ב-10 השנים הבאות, עד פטירתו של הכהן בשנת [[1914]]. [[אלצבאח]] נודע כאחד העיתונים היהודים-תוניסאים החשובים ביותר ב[[ערבית יהודית]], היה העיתון הפופולרי ביותר בזמנו, ויצא לאור גם כ-15 שנה לאחר פטירתו של הכהן. בנוסף הוציא לאור בשנת [[1910]] כתב עת [[סאטירה|סאטירי]] קצר-ימים בשם "כ'ללט-מללט" וכן שימש כעורך של כתב עת קטן בצרפתית על יהדות תוניסיה. מעל דפי עיתוניו הוא פרסם מאמרים על ענייני השעה שהעסיקו את יהדות תוניסיה, כמו גם [[סיפור]]ים בהמשכים. סיפור אחדהעורך שלועצמו, "אלנסרהעיתון אלאחמר"גילה ("הנשראהדה האדום"), שיצא לאור כספר בשלושה כרכים, זכה לפופולריות גדולה בקרב יהודי תוניס. בין חיבוריו ותרגומיו האחרים נמנים "נאזלת דרייפוס" (העוסק בל[[פרשת דרייפוסציונות]]), "צומתופרסם פסחמאמרים ואלסוכה"רבים (ריב\ויכוחכדי פסחלגייס וסוכות),תרומות "מלזומת לילת אלג'לטה" (שיר ליל הטעות), "קצצת יוסף" (מעשיית יוסף), "קצצת שמשון" (מעשיית שמשון), "הצעירה הצנועה", "הרי החושך", להבות התאווה" ועוד. הוא תרגם מ[[צרפתית]] גם את היצירה הידועהעבור [[שלושתהיישוב המוסקטריםהיהודי]].{{הערה|[[אברהם אלמליח]], 'העיתונות והספרות העממית היהודית בתוניסיה: הסופר-העיתונאי יעקב כהן, עתוניו וספריו', '''מחברת''' ד' (תשי"ד), עמ' 23-24.}} בנוסף חיבר ב[[פואמה|פואמות]],ארץ בהן "אהבת שמשון ודלילה" ו"מכירת יוסף". רוב חיבוריו פורסמו תחילה בהמשכים כ[[פיליטון|פיליטוניםישראל]] בעיתוניו, ולאחר מכן הוצאו לאור כספרים. הכהן אהד את ה[[ציונות]], ובין היתר תרגם מצרפתית ל[[ערבית יהודית]] את הספרון "אלציוניסם" מאת ד"ר [[אלפרד ואלנסי]], אחד ממנהיגיה של הציונות בתוניסיה.
 
בנוסף הוציא לאור בשנת [[1910]] כתב עת [[סאטירה|סאטירי]] קצר-ימים בשם "כ'ללט-מללט" וכן שימש כעורך של כתב עת קטן בצרפתית על יהדות תוניסיה. מעל דפי עיתוניו הוא פרסם מאמרים על ענייני השעה שהעסיקו את יהדות תוניסיה, כמו גם [[סיפור]]ים בהמשכים. סיפור אחד שלו, "אלנסר אלאחמר" ("הנשר האדום"), שיצא לאור כספר בשלושה כרכים, זכה לפופולריות גדולה בקרב יהודי תוניס. בין חיבוריו ותרגומיו האחרים נמנים "נאזלת דרייפוס" (העוסק ב[[פרשת דרייפוס]]), "צומת פסח ואלסוכה" (ריב\ויכוח פסח וסוכות), "מלזומת לילת אלג'לטה" (שיר ליל הטעות), "קצצת יוסף" (מעשיית יוסף), "קצצת שמשון" (מעשיית שמשון), "הצעירה הצנועה", "הרי החושך", להבות התאווה" ועוד. הוא תרגם מ[[צרפתית]] גם את היצירה הידועה [[שלושת המוסקטרים]].{{הערה|[[אברהם אלמליח]], 'העיתונות והספרות העממית היהודית בתוניסיה: הסופר-העיתונאי יעקב כהן, עתוניו וספריו', '''מחברת''' ד' (תשי"ד), עמ' 23-24.}} בנוסף חיבר [[פואמה|פואמות]], בהן "אהבת שמשון ודלילה" ו"מכירת יוסף". רוב חיבוריו פורסמו תחילה בהמשכים כ[[פיליטון|פיליטונים]] בעיתוניו, ולאחר מכן הוצאו לאור כספרים. הכהן אהד את ה[[ציונות]], ובין היתר תרגם מצרפתית ל[[ערבית יהודית]] את הספרון "אלציוניסם" מאת ד"ר [[אלפרד ואלנסי]], אחד ממנהיגיה של הציונות בתוניסיה.
 
במהלך חייו עבד על הרכבת [[מילון]] [[צרפתית|צרפתי]]-[[עברי]], אך לא הספיק לפרסמו והוא נותר בכתב יד. בנוסף נותרו בכתבי יד שני ספרי לימוד שהחל לחבר, האחד ספר לימוד של [[עברית]] והשני ספר לימוד של דקדוק ערבית.
בשנת [[1913]] לקה במחלה קשה. למשך 5 שבועות נמנע ממנו לערוך את עיתונו אלצבאח. ב-[[25 בדצמבר]] [[1913]] חזר להוציא לאור את העיתון, ופרסם בו מאמר תודה לקוראים הרבים ששלחו מכתבים ושאלו לבריאותו:{{ציטוט|לקוראים היקרים. למי אודה ומי אזכיר מבין כותבי המכתבים וגלויות הדואר שקיבלנום מכל עיר ומידידינו וממנויינו, ידידי 'אלצבאח' וקוראיו. (...) אחי הקוראים! הנני עדיין חלוש מבחינה גופנית ואין ביכולתי לשוב לעבודה באופן מלא, אך בהסכמת הרופא הותר לי לקום ממיטתי שעות ספורות ביום. (...) השלכתי יהבי באל והחלטתי להתחיל בעבודה אף על פי חולשתי ולקיון בריאותי.{{הערה|[[יוסף טובי]] וצביה טובי, '''הספרות הערבית-היהודית בתוניסיה 1950-1850''', אורות יהדות המגרב, 2000, עמ' 271.}}}}
 
הכהן המשיך להוציא לאור את העיתון באופן רציף במשך שלושה וחצי חודשים נוספים. היה נראה שמצבו משתפר, אך ביום הראשון לאחר [[פסח]], ב-[[19 באפריל]] [[1914]] נפטר בביתו. על פי [[דניאל חג'אג']], אבל רב אחז ברבים מבני העיר שהכירוהו - יהודים, מוסלמים וצרפתים. בעיתונים רבים בתוניסיה פורסמו הספדים לזכרו. אחד ההספדים הראשונים פורסם בעיתון היהודי "אל-פג'ר", בעריכתו של [[יעקב שמלה]], למרות שעד אותה עת שררה תחרות גדולה בינו לבין עיתונו של הכהן:{{ציטוט|האיר הבוקר בזעקות, על ידידנו מנהל 'אלצבאח'! המנוח היה מפורסם כבעל עט מהולל, סופר מהיר, משורר צח לשון, אלא שהמנוח היה דבק בדרכו אשר אילצה את עיתוננו להתנגד למאמריו. אך הפוליטיקה לא מחתה את ידידותנו השוכנת בתוך לבנו ואשר לא תמחה לעד ממחשבותינו.{{הערה|[[יוסף טובי]] וצביה טובי, '''הספרות הערבית-היהודית בתוניסיה 1950-1850''', אורות יהדות המגרב, 2000, עמ' 273.}}}} כמה עיתונאים מידידיו של הכהן המשיכו במשימה של הוצאה לאור של העיתון היומי אלצבאח שהקים, והעיתון יצא לאור באופן יומי עוד למעלה מ-15 שנה, בעריכתו של [[דניאל חג'אג']].
 
על מפעליו התרבותיים השונים הכהן זכה לאות הכבוד "נישאן איפתיכ'אר" מהממשל התוניסאי בשנת [[1906]].