הבדלים בין גרסאות בדף "יעקב הכהן"

נוספו 33 בתים ,  לפני 6 שנים
בשנת [[1904]] בוטל החוק הצרפתי שמגביל פרסום עיתונים, ובעקבות כך ייסד [[שבועון]] גדול ב[[ערבית יהודית]] בשם "אלשמס", ממנו הופיעו 41 גיליונות. אחר כך סגר את השבועון כדי להקים במקומו עיתון יומי בשם [[אלצבאח]], שיצא לאור בעריכתו ב-10 השנים הבאות, עד פטירתו של הכהן בשנת [[1914]]. [[אלצבאח]] נודע כאחד העיתונים היהודים-תוניסאים החשובים ביותר ב[[ערבית יהודית]], היה העיתון הפופולרי ביותר בזמנו, ויצא לאור גם כ-15 שנה לאחר פטירתו של הכהן. כמו העורך עצמו, העיתון גילה אהדה ל[[ציונות]] ופרסם מאמרים רבים כדי לגייס תרומות עבור [[היישוב היהודי]] ב[[ארץ ישראל]]. העיתון מנה בין 4 ל-16 עמודים, ופורסמו בו כתבות על יהדות העולם, ענייני השעה של יהודי תוניסיה, כתבי [[ספרות]] ו[[שירה]], אקטואליה מצרפת ומהעולם ועוד.
 
בנוסף לאלצבאח, הכהן הוציא לאור בשנת [[1910]] כתב עת [[סאטירה|סאטירי]] קצר-ימים בשם "כ'ללט-מללט" וכן שימש כעורך של כתב עת קטן בצרפתית על יהדות תוניסיה בשם ''Le Judaïsme Tunisien''. מעל דפי עיתוניו הוא פרסם מאמרים על ענייני השעה שהעסיקו את יהדות תוניסיה, כמו גם [[סיפור]]ים בהמשכים. סיפור אחד שלו, "אלנסר אלאחמר" ("הנשר האדום"), שיצא לאור כספר בשלושה כרכים, זכה לפופולריות גדולה בקרב יהודי תוניס. בין חיבוריו ותרגומיו האחרים נמנים "נאזלת דרייפוס" (העוסק ב[[פרשת דרייפוס]]), "צומת פסח ואלסוכה" (ריב\ויכוח פסח וסוכות), "מלזומת לילת אלג'לטה" (שיר ליל הטעות), "קצצת יוסף" (מעשיית יוסף), "קצצת שמשון" (מעשיית שמשון), "הצעירה הצנועה", "הרי החושך", להבות התאווה" ועוד. הוא תרגם מ[[צרפתית]] גם את היצירה הידועה [[שלושת המוסקטרים]].{{הערה|[[אברהם אלמליח]], 'העיתונות והספרות העממית היהודית בתוניסיה: הסופר-העיתונאי יעקב כהן, עתוניו וספריו', '''מחברת''' ד' (תשי"ד), עמ' 23-24.}} בנוסף חיבר [[פואמה|פואמות]], בהן "אהבת שמשון ודלילה" ו"מכירת יוסף". רוב חיבוריו פורסמו תחילה בהמשכים כ[[פיליטון|פיליטונים]] בעיתוניו, ולאחר מכן הוצאו לאור כספרים. הכהן אהד את ה[[ציונות]], ובין היתר תרגם מצרפתית ל[[ערבית יהודית]] את הספרון "אלציוניסם" מאת ד"ר [[אלפרד ואלנסי]], אחד ממנהיגיה של הציונות בתוניסיה.
 
במהלך חייו עבד על הרכבת [[מילון]] [[צרפתית|צרפתי]]-[[עברי]], אך לא הספיק לפרסמו והוא נותר בכתב יד. בנוסף נותרו בכתבי יד שני ספרי לימוד שהחל לחבר, האחד ספר לימוד של [[עברית]] והשני ספר לימוד של דקדוק ערבית.