אלכסנדר יהלומי – הבדלי גרסאות

נולד ב[[דאוגבפילס|דינבורג]] שב[[לטביה]] בשם '''אברשה ריבק'''. בהשכלתו בוגר גימנסיה עברית ב[[ווילנה]], בוגר לימודי [[משפטים]] ב[[אוניברסיטת ורשה]] (1937), וכן בוגר סטודיו עברי למשחק ב[[וילנה|ווילנה]]. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] ברח ל[[ביאליסטוק]]. הופיע כקונפרנסייה ברוסית ברחבי [[ברית המועצות]]. ב-22 ביוני 1941 [[החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה|פלשה גרמניה לברית המועצות]] ויהלומי התגייס ל[[צבא אנדרס]] הפולני. הופעותיה של [[להקה צבאית|הלהקה הצבאית]] עמה נמנה הביאו אותו ל[[טהראן]], [[קהיר]] ו[[בגדאד]]. כשהגיעו ל[[תל אביב]] ב-1942, פשט יהלומי את המדים. הוא הצטרף ללהקה בשם "צימוקים ושקדים", בה כיכבה [[ג'ני לוביץ]]. ההרכב, שזכה להצלחה רבה, הצטרף לתיאטרון [[לי לה לו]]. יהלומי החל לעסוק בהנחיה ובמשחק, וכן בביצועי פרודיות מזומרות. בשנים 1947-1949 שירת בלהקה הצבאית הראשונה של [[צה"ל]], "ציל צליל".

 

 

יהלומי נודע בעיקר כמנחה עם חוש הומור וחן רב (מה שנקרא אז "קונפרנסייה"), ששילב בהנחייתו פדיחות ופרודיות. הנאמבר המפורסם ביותר שלו היה קטע שתורגם מפולנית בידי [[רפאל קלצ'קין]]. כשהוא מלווה את עצמו ב[[פסנתר]], היה יהלומי מפרט בזריזות לשון את שפע האנשים אשר נושאים את השם גולדנברג.

קיבל את פרס [[אגודת אמני ישראל|אמ"י]] ב-[[1980]] ואת התואר [[יקיר תל אביב]] ב-[[1988]].

 

 

==ייחודיות ההומור של יהלומי (או: "מפניניו")==