ויקיפדיה

האגודה למחקר תת-ימי בישראל – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ סקריפט החלפות (תוכנת, תת-, קיץ, פיניקי)
שורה 1:
[[קובץ:סמל האגודה למחקר תת-ימי לישראל.tif|250px|ממוזער|שמאל|סמל האגודה]]
[[קובץ:Linder 1995.jpg|250px|ממוזער|שמאל|אלישע לינדר ממייסדי האגודה למחקר תת -ימי בישראל]]
[[קובץ:Avner Raban 2.JPG|250px|ממוזער|שמאל|[[אבנר רבן]] ממייסדי האגודה למחקר תת -ימי בישראל]]
[[קובץ:Elisha Lider at First maritime Museum 1963.jpg|200px|ממוזער|שמאל|לינדר במוזיאון הימי הראשון במעגן מיכאל, 1963]]
'''האגודה למחקר תת-ימי בישראל''' (Underwater Exploration Society of Israel) הוקמה כעמותה של [[צולל]]ים וחוקרים מתנדבים שפעלו בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה העשרים והניחו את היסודות לענף מחקר חדש ובלתי מוכר בארץ, ה[[ארכאולוגיה ימית|ארכאולוגיה התת-ימית]]. מייסד האגודה והיוזם היה [[אלישע לינדר]].
שורה 36:
בשנת 1960 הגיע לארץ אדווין לינק עם ספינת המחקר "סי דייבר" וערך סקרים וחפירות בנמל קיסריה, בהשתתפות חברי האגודה חיים סתיו ושאול זיו. בחודש אוקטובר 1964 התקיים ב[[ג'נובה]] הכנס הבינלאומי של ההתאחדות הבינלאומית לצלילה בראשותו של [[ז'אק קוסטו]]. נאסף סכום כסף שאפשר את נסיעתו של אלישע לינדר, כדי לייצג את ישראל. הייתה זו הזדמנות להשתתף בדיונים על הישגי המחקר התת-ימי עם חוקרים בינלאומיים המובילים בתחום זה. לינדר השכיל לרתום מדענים מהשורה הראשונה לשיתוף פעולה עם האגודה, דבר שתרם רבות להכשרת החברים ולרכישת ניסיון בפעילות תת-ימית בתחומי המדע השונים. ב-15 באפריל 1965 הוזמן נציג האגודה להרצות בקונגרס האמריקאי השני לארכאולוגיה תת-ימית, ובסוף אותו החודש הוזמן נציג למונקו להשתתף בוועידת ייסוד של המכון לחקר הפיזיולוגיה של האדם מתחת למים, אך מחוסר תקציב לא נשלח איש לכנסים אלו. צוללים של האגודה הוזמנו להשתתף במשלחות ארכאולוגיות תת-ימיות בחו"ל וחזרו מלאי גאווה על הישגי האגודה בתקציב כה דל, לעומת תקציבי ענק שעמדו לרשות המארחים. לינדר ורבן השלימו את לימודי הדוקטורט והיוו גרעין של כוח אדם מדעי, ורבן נבחר לכהונת יו"ר ההתאחדות הבינלאומית לארכאולוגיה תת-ימית. צוללי האגודה השתתפו במשלחות מחקר שונות בחו"ל, ביניהן: חפירת ספינה ביזנטית באתר "יאסי-אדה" שבדרום טורקיה, סקר סונארי תת-ימי באמצעות צוללות ננס שבצעו הראלד אדג'רטון ומרטין קליין בעומקים גדולים בפלורידה. בנוסף קיימו אנשי האגודה קשרי מדע, מחקר והשתלמויות בשימוש בציוד מחקר תת-ימי עם האקדמיה למדעים שימושיים בבוסטון בראשותו של בוב ריינס, והפעלה מבצעית של רכב תת-ימי נגרר שפותח על ידי ריי פיבודי מניו לונדון, ארצות הברית.
 
== תיעוד, צילום תת -- ימי וספר תולדות האגודה ==
משנות השישים עברה טכנולוגיית הצילום וההסרטה תהפוכות וגלגולים. מסרטי צילום של 16 מילימטרים ומסרטות מגושמות הנטענות עם קפיץ, לסרטי שמונה מילימטרים,
[[קובץ:יוסף גלילי-צלם האגודה.png|250px|ממוזער|שמאל|יוסף גלילי צלם האגודה]]
שורה 50:
בשנת 1973 המשיכו אלישע לינדר ואבנר רבן בפועלם החלוצי המשלב את האהבה לים והאהבה להיסטוריה ולארכאולוגיה של הארץ – וייסדו את החוג לציביליזציות ימיות ואת המכון ללימודי־ים באוניברסיטת חיפה. חזונם ויעדם המשותף היה לחקור בגישה רב-תחומית את מגוון ההיבטים של הים התיכון בהיותו גשר בין יבשות, עמים ותרבויות. שיתוף הפעולה בין האגודה למרכז ללימודי ים באוניברסיטת חיפה הניב פרות חיוביים: ציוד האגודה נמסר לטיפולם של אנשי הסדנה הימית במכון ללימודי ים, כדי שימשיך לשמש למחקרים תת-ימיים של האוניברסיטה. במסגרת לימודיהם, למדו הסטודנטים בחוג לציביליזציות ימיות ארכאולוגיה ימית ופעלו לשימור ערכי התרבות הימיים, בדומה לפעילותם של סניפי האגודה. במשך כעשר שנים נמשך שיתוף הפעולה בין האגודה לבין המכון ללימודי־ים והחוג לציביליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה. בתחילת דרכה של הפעילות במסגרת אוניברסיטת חיפה היו התקציב, הציוד וצוללי האגודה הבסיס לפעילות והזרוע המבצעית של המרכז ללימודי ים. שיתוף הפעולה נמשך יותר מ-10 שנים, עד שהחוג הציב קבוצה של צוללים משלו והקים סדנה שסיפקה את אמצעי החפירה וציוד הצלילה, ופעילות האגודה הלכה והצטמצמה בהדרגה. המסגרת ההתנדבותית של האגודה לא יכלה עוד למלא את הצרכים והדרישות של שנות השמונים, ופעילות האגודה הצטמצמה עד שנפסקה כליל באמצע שנות השמונים ופינתה את מקומה לגופים המוסדיים.
 
בעקבות הסקרים ופעילות האגודה למניעת גנבת עתיקות שנחשפו בים, וכחלק מיישום הלקחים שנלמדו, מינה אגף העתיקות לראשונה מפקח עתיקות ימי, שלי וקסמן, שהחל לפעול בשנות השבעים בשיתוף פעולה עם האגודה והשתתף במספר משלחות. בנוסף הומלץ על ידי האגודה וגורמים נוספים על שינוי חוק העתיקות המנדטורי, שקבע כי כל המוצא עתיקה הופך לבעליה, דבר שעודד חיפוש עתיקות על ידי גורמים לא מוסמכים. בשנת 1978 שונה החוק ונקבע כי המדינה היא הבעלים החוקיים של העתיקות וכי השרידים העתיקים בים הנםהם חלק מעתיקות המדינה. שינוי חשוב זה הקל על עבודת הפיקוח ומניעת גנבת עתיקות מהים כמו גם במקומות אחרים.
 
== סקרים, חפירות ומשלחות ==
שורה 56:
 
=== סקרים וחפירות בנמל קיסריה ===
בקיץ 1960 הגיעה משלחת מארצות הברית בראשותו של אדוין לינק לחקור את הנמל ההרודיאני ב[[קיסריה]]. המשלחת גילתה את תוואי הנמל הרומי, ששרידיו השקועים בים אובחנו באמצעות [[צילום אוויר|צילומי אוויר]]. לצוללי האגודה הייתה זו הזדמנות ראשונה להשתלב בתיעוד, רישום וחפירה מתחת למים, ולהכיר מכשור וציוד שהיו בשימוש בימים ההם. חבר האגודה האדריכל [[יצחק דנציגר]], מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, סייע במדידות תת-ימיות והכנת רישומים ושרטוטים של הנמל העתיק. לאחר סיום משלחת המחקר הראשונה בנמל קיסריה הצליחו אנשי האגודה לעניין את האדריכל אלכס פלינדר, מזכיר איגוד הצוללים הבריטיים, והאדריכל ג'וזף שאו, מומחה לנמלים עתיקים, בהכנת תכניתתוכנית אב לחפירה תת-ימית של נמל קיסריה. המתכננים חזו שפרויקט קיסריה יהיה אחד המבצעים העיקריים של הארכאולוגיה התת-ימית בארץ בעתיד, ואכן התקיים חזונם בראשותו של אבנר רבן. פרויקט חקר נמלי קיסריה העתיקה נמשך כמה עשרות שנים בשיתוף גופי מחקר ממדינות רבות, עשרות חוקרים מתחומים שונים ומאות צוללים מכל רחבי העולם.
 
=== סקרים וחפירות בנמל עכו ===
שורה 76:
=== סקרים בחוף מושב מגדים ===
בנובמבר 1968, נתגלו לסירוגין ממצאים רבים על קרקעית הים סמוך למושב מגדים. בסקר ראשון שנערך במקום נתגלו מטבעות ברונזה וכסף, מספר עוגני אבן, קערות, אביזרי פרזול וקישוט מברונזה, ואבן רחיים מבזלת, המעידים על שבר ספינה מהתקופה הממלוכית. במשלחת זוטא שהתקיימה במקום נתגלו חלקי פסלים הלניסטיים וממצאים מהתקופה הביזנטית. היו השערות שונות למגוון הממצאים, ולימים התברר שהיו אלו שלוש ספינות שנטרפו זו ליד זו בפרקי זמן שונים. עד לעת האחרונה מתגלים ממצאים חשובים רבים באזור זה על ידי צוללי היחידה לארכאולוגיה ימית ברשות העתיקות.{{הערה| קטלוג תערוכה במוזיאון ישראל – מיש ברנדל ואחרים 1985}} בשנת 1969 נערך סקר באזור מגדים דרום, במהלכו התגלה מטען ספינה הכולל שני תותחי ברונזה, מטבעות כסף ועשרות כלי בישול גדולים מברונזה. בשנת 1970 התגלה בחוף הצפוני של מושב מגדים תותח ברונזה ימי גדול מהמאה ה 16 עם מרכב העץ עליו היה מוצב. אנשי האגודה תיעדו את התותח ושרידי מרכב העץ על קרקעית הים וארגנו ספינה עם מנוף בכדי למשותו מהים. בבואם לאתר גילו כי התותח נעלם ועל קרקעית הים נותרו מספר כלי עבודה ושרידי גרירה, והתברר שהתותח נגרר אל החוף בידי אלמונים. לאחר כמה ימים
התברר כי חברי קיבוץ החותרים, שלא ידעו כי התותח נחקר על ידי אנשי האגודה, משו אותו באמצעות טרקטור. התותח הועבר למוזיאון הימי בחיפה שם היה מונח כמה שנים. יוסקה פרסם כתבה בעיתון של חיפה תחת הכותרת "למוזיאון הימי דרוש תורם לבניית מרכב לתותח עתיק שהתגלה על קרקעית הים" בעקבות הכתבה נמצא תורם בשם חיים כפרי מחברת אורלן. אודי הכין תכניתתוכנית של חלקי העץ והפרזול ובנה מרכב חדש עליו הוצב התותח בחזית המוזיאון הימי.
[[קובץ:תותח ונציאני מהמאה ה 16 בחזית המוזיאון הימי.JPG|250px|ממוזער|שמאל|תותח ברונזה ימי מהמאה ה 16 מוצב על מרכב עץ משוחזר בחזית המוזיאון הימי הלאומי בחיפה]]
תותח ברונזה נוסף מספינה זו, נושא עיטורים מרהיבים, התגלה שנה מאוחר יותר על ידי שני דייגים חובבים במרחק כעשרים מטרים מהחוף. אודי הוזעק למקום מטעם האגודה ובעזרת חברי הקיבוץ גרר את התותח לחוף ותכנן להציבו בחזית המוזיאון לצד התותח הראשון. אולם לאחר הליך משפטי התברר כי חוק העתיקות המנדטורי, שהיה בתוקף בתקופה זו, אפשר למוצא לשמור ברשותו את העתיקות שמצא. עקב כך ניתנה הנחיה להעביר את התותח לידי הדייג שמצא אותו, וברשותו הוא נמצא עד היום. ארבעים ושלוש שנים לאחר מכן, בקייץבקיץ 2013 נסגר המעגל. אודי ובנו אופק צללו באתר וגילו תותח ברונזה נוסף השייך לספינה. התותח נמשה מהים והועבר לטיפול ברשות העתיקות. מחקר שנערך העלה כי התותחים שייכים לספינה ונציאנית מהמאה ה 16 שנטרפה בחוף מגדים.
 
=== סקרים בחוף עתלית ===
בחודש נובמבר שנת 1977, לאחר הסערות של ראשית החורף, איתרו צוללי האגודה במפרץ הצפוני של עתלית שרידי מטענים של שני כלי שיט, האחד מהתקופה הפרסית והאחר מהתקופה ההלניסטית. בין חפצי הברונזה שהתגלו היו: סיכות רכיסה, רגל כיסא, מסמרים, שברי פסלים, קרסים ומחטים לתיקון רשתות דייג. בשנת 1978 התגלו במפרץ הצפוני בעתלית שרידי מטען כלי שיט מימי הביניים, אבני בליסטרה, עוגן ברזל וקסדת ברונזה ממלוכית. לימים גילה אהוד גלילי במקום תותח ברונזה וארבעה תותחי סיפון בעלי ציר סיבוב מהמאה ה -15. הסתבר כי אבני הבליסטראות שהתגלו בעבר הנםהם למעשה פגזי התותח. בסקר תת- ימי שנערך צפונית לנווה ים התגלה ותועד מטען של אבני רחיים עגולות מבזלת (רכבים בלבד). המטען תועד וצולם ושבע אבני רחיים נמשו לצורכי מחקר ותצוגה במוזיאונים.
 
=== סקרים בחופים הדרומיים של חיפה ===
בשנים 1967-8 נחשפו לראשונה אזורים נרחבים על קרקעית הים בחופים העירוניים הדרומיים של חיפה, כתוצאה מסחיפת החולות על ידי סערות הים וכריית חול לצורכי בנייה. באזורים שנחשפו התגלו מטענים של מספר ספינות שהיו נתונות לשוד עתיקות בידי דייגים. בסקרים תת-ימיים שערכו חברי האגודה במטרה להקדים את שודדי העתיקות התגלו מטעני ספינות מתקופות שונות .{{הערה|אוסנת מיש-ברנדל, אהוד גלילי, שלי וקסמן, ניסים שמואלי וקורט רווה – "הספינות ממגדים", התערוכה "אשיב ממצולות ים", 1985}} בסקר שערכו יוסף ואהוד גלילי בגזרה המרכזית של החופים העירוניים התגלה מטען ספינה מהתקופה הרומית המאוחרת. בסקר זה נעשה לראשונה שימוש מוצלח באב טיפוס של מגלה המתכות התת-ימי שפותח על ידי הראלד אג'דטון ושנתרם לאגודה כמה שנים קודם לכן. מול סוכת המצילים בחוף זמיר איתר מגלה המתכות שרשרת ברונזה עם תליון בדמות אבר מין זכרי, ששימש סגולה לפוריות. כן התגלו מספר חפצי ברונזה ועופרת, מטבעות
[[קובץ:אודי ו פסלונים רומיים שהתגלו בחוף הכרמל.png|200px|ממוזער|שמאל|חוף הכרמל העירוני, חיפה - אודי לאחר גילוי פסלוני ברונזה של התאומים הדיוסקורים, (מגני יורדי הים), וארטמיס (אלת הציד) ממטען הספינה הרומית]]
[[קובץ:Linder at Coral Island 1973.jpg|250px|ממוזער|ימין|אלישע לינדר וצוללים אחרים ב[[אי האלמוגים]] , שנת 1973]]
[[קובץ:פסלוני ברונזה מחופי חיפה 1968.png|300px|ממוזער|שמאל|פסלוני הברונזה שהתגלו בין שרידי הספינה הרומית שנטרפה בחוף העירוני של חיפה (מימין לשמאל) ונוס, התאומים הדיוסקורים וארטמיס]]
וארבעה פסלוני ברונזה של האלים אפרודיטה, ארטמיס וצמד הדיוסקורים, התאומים קסטור ופולוקס, בניו של זאוס ומגני יורדי הים. בגזרה הדרומית נתגלו עוגני אבן, מטבעות כסף (טטרדרכמות) צוריות מהמאה הראשונה לפני הספירה וכן חפצי מתכת, מסמרי נחושת ולוחות עופרת שציפו את גוף הספינה. באזור זה התגלו גם מספר מטבעות ברונזה וזהב מהמאה ה־9 לספירה, שמקורם ככל הנראה בספינה אסלאמית שנטרפה במקום. מטען ספינה נוסף מהתקופה ההלניסטית נחשף בגזרה הצפונית של החופים העירוניים וממנו לקחו דייגים ומצילים מאות מטבעות כסף של מלכים סלווקיים משושלת אנטיוכוס, שמשלו בסוריה ומלכים מבית תלמי, שמשלו במצרים ובארץ ישראל. חלק מהמטבעות הגיעו למוזיאון העירוני בחיפה, אך רובן הגיעו לשוק העתיקות ונמכרו לכל המרבה במחיר. מטען של מטילי בדיל נדירים הנושאים סימני כתב קדום, נימשה מהגזרה המרכזית בידי דייגים ונמכר למתקן רדיאטורים (מצננים), שמחזר את המטילים ועשה בהם שימוש לתיקון מכוניות. כאשר התגלה הדבר, נרכשו מספר מטילים מבית המלאכה לתיקון מצננים וכיום הם מוצגים במוזיאון הארץ ובמוזיאון הימי בחיפה.{{הערה|שם=יוסף גלילי}}
שורה 93:
=== חופי סיני – סקרים וחפירות באי האלמוגים (ג'זירת פרעון) ===
 
עונה ראשונה ב[[אי האלמוגים]] התקיימה בדצמבר 1968 ועונה שנייה במרץ-אפריל 1972. בראש המחקר עמד אלישע לינדר וסייעו בידו משה דותן – ארכאולוגיה יבשתית; א' פלינדר – תכניותתוכניות הביצורים בחופיו של האי; ה' אדג'רטון – סקר תת-ימי עם ציוד מיוחד; שוקה שפירא, יוסף גלילי ומספר צוללים מחברי האגודה שרכשו ניסיון רב במשלחות קודמות. האדריכל אלכס פלינדר מאנגליה הגיע עם צוות צוללים ובאמתחתו מפות ומסמכים שקיבל מהאדמירלות הבריטית. מטרת המשלחת הייתה לסקור את האי וסביבתו התת-ימית, בכדי למצוא עדויות לקיומה של "עציון גבר", עירו של שלמה המלך המוזכרת במקרא, בה בנה אניות שהפליגו בים סוף, אך לא נתגלתה בסקרים יבשתיים. כאן הופעלה לראשונה "עריסה" שנגררה על ידי סירה ובתוכה צולל שיכול לכוונה מעלה ומטה. במידה והצולל זיהה חפץ לא טבעי או ממצא מעניין הוא שחרר משקולת עם מצוף ולאחר מכן בדקו צוללים את האתר שסומן. לגילוי עצמים מתכתיים סמויים נעשה שימוש במגלה המתכות שנתרם על ידי האנגלים. בהמשך למשלחת זו התקיימו עוד שתי עונות סקר במעגן שעל האי, במהלכן נערכו בדיקות תת-קרקע עם ציוד סונארי. התגלו מספר כלי חרס, וציר דלת מאבן בזלת. כן התגלו שרידי כלי שיט ביזנטיים שנקברו מתחת לחול ולאלמוגים. ביום האחרון של הסקר, כאשר צלם המשלחת עלה על הגבעה הסמוכה לצלם את האי, נתגלו לעיניו באקראי שרידי מזח על קו החוף שבדרום מערב האי. מזח זה שרת כנראה את הסירות שהפליגו מהחוף לאי. בחפירות בדיקה בלגונה (המעגן) שעל האי הוברר, ללא צל של ספק, כי בעבר היה זה מפרץ פתוח, וכי הסוללה המפרידה בינו לבין מי המצר הנה מלאכותית. על גבי הסוללה אותרו כארבעה שלבי ביצור ובניה. התברר כי "חומת הסוגרים" שזוהתה על האי בשנת 1957, הנה השלב השלישי בביצורים, שתוארך לתקופה הביזנטית. את השלב השני של הביצורים ניתן לייחס לתקופה ההלניסטית, והשלב הראשון קדום יותר, אך ללא תארוך ודאי. לא נמצאו שרידים שיאפשרו תארוך בניית הסוללה שסגרה את הלגונה (המעגן) באי, אך ברור שהדבר נעשה לפני התקופה ההלניסטית. אמנם לא נמצאו עדויות חד משמעיות לקיומו של נמל מתקופת הברזל על האי, אולם לדעת חלק מהחוקרים ממצאי המחקר יכולים לאשש את הסברה כי עציון גבר של שלמה אכן שכנה במקום זה.
 
=== חופי סיני – משלחת חפירות וסקרים בספינה הטרופה משארם א-שייח' ===
שורה 120:
 
=== מבצע חיפוש טייסי מטוס ווטור שהתרסק במפרץ סואץ במלחמת ההתשה ===
"אחד בשביל כולם, וכולם בשביל אחד", זה היה המוטו המפורסם של שלושת המוסקטרים. המוטו של חברי האגודה היה "חברים זה לא רק דיבורים". אמירה זו יוחסה לשוקה שפירא והפכה לאחת מאבני היסוד של "האגודה למחקר תת-ימי" מתחילת דרכה. מקרה אחד יוצא דופן המאשש זאת, מובא להלן.
 
ביום שישי הראשון[[1 לדצמברבדצמבר]] [[1967]] יצאו שני מטוסי ווטור לטיסת ביון בגובה נמוך מעל שטח מצרים. המטוס המוביל, שהוטס על ידי רב סרן אקי – יצחק – ארצי, והנווט סגן אלחנן רז, התלקח מסיבות לא ברורות. ללא הפרת דממת האלחוט, שבר המטוס שמאלה ונסק לכיוון מפרץ סואץ. עד מהרה התפשטה האש, כנף המטוס ניתקה והוא הסתחרר במהירות ובדממה, והתרסק במימיו השלווים של המפרץ. אקי בן דגניה א' ואשתו יעל היו צוללים חובבים. חיים סתיו, ממייסדיי האגודה, היה חברו הקרוב של אקי עוד מילדותם בעמק הירדן. במקריות מדהימהחיים הגיע חיים לבקרם אחר הצהרים באותו יום שישי גורלי בושבו אבד המטוס. ללא כל היסוס ובגיבוי מלא של יעל, חיים נכנס לפעולה. פנה למפקד הבסיס, אל"מ יענקל'ה אגסי לקבל את אישורו לארגן משלחת חיפוש והצלה, וקיבל אישור מידית. מפקד חיל האוויר דאז, האלוף מוטי הוד, אף הוא בן דגניה א', אישר את הפעולה, ומכאן שוקה וחיים לקחו לידיהם את המושכות. פעולתם הראשונה הייתה לגייס את אלישע לינדר, שינסה להביא ארצה את דר' מרטין קליין עם סורק הצד הסונארי (SSS) החדיש של הארולד אדג'רטון ואוניברסיטת [[MIT]], לסייע בחיפושים. האישור ניתן מיד ודר' מרטין קליין והמכשיר הגיעו ארצה על חשבונם ביום ראשון, 3.12.
[[קובץ:יעל ארצי.png|250px|ממוזער|שמאל|יעל ארצי ]]
שליח ישראל באו"ם, תאם עם הנציגות המצרית בחסות האו"ם, אישור למשלחת חיפוש ישראלית אזרחית לאתר את שרידי המטוס, שאבד בצד המצרי של הגבול הבינלאומי. כל האישורים ניתנו. בתוך יומיים הצליחו שוקה וחיים לארגן משלחת צוללים מתנדבים, כולם בוגרי [[שייטת 13]] ומספר לא מבוטל של גופים שסייעו באמצעים שונים. חיל האוויר העמיד לרשותם מטוס דקוטה והליקופטר להורדת הציוד וצוות החיפושים, כולל שימוש בהליקופטר לצורכי איתור שרידי המטוס שנסחפו לגדה המזרחית. רשות הנמלים נידבה גוררת שיצאה מיד מנמל [[שרם-א-שייח']] למפרץ סואץ, כשעל סיפונה שני משגיחים מטעם האו"ם. חיל הים העמיד לרשותם את כל הציוד התת-ימי הדרוש, כולל תא לחץ ושתי סירות [[זודיאק]]. חילות היבשה ספקו סיוע לוגיסטי על הקרקע, שכלל רכבי שטח לסריקת חופי המפרץ לצורך איתור שרידי המטוס. חיל התותחנים סייע באיתור נקודות הציון של האזור המשוער של נפילת המטוס.
 
תוך יומיים הכול היה מוכן לקראת המבצע. ביום שני, 4.12 התקבל האישור מהאו"ם לרדת לסואץ, והצוות על מלוא כבודתו הוטס למפרץ סואץ, שם החל תכנון ותרגול מקיף של מבצע החיפוש, בהמתנה לאישור האו"ם לפעולה. תכנון המבצע החל עוד טרם ירידת המשלחת לסואץ וכלל תשאול כל הגורמים שהיו מעורבים בפעילות המבצעית, כולל הטייס והנווט שהיו במטוס השני; מרכז הבקרה של חיילחיל האוויר; ריכוז מידע על נתוני תנאי הים במפרץ סואץ באותו יום ולאחריו (זרמים, רוחות, גאות, שפל וכדומה), וכן מידע שהתקבל מספינה יוונית שהייתה בשטח בעת ההתרסקות; ולאחר מכן איסוף מידע מקיף בשטח עצמו מעדים לאירוע. תכנון החיפוש שילב שתי אסטרטגיות: האחת - מיפוי קרקעית המפרץ באמצעות הסורק הסונארי. על פי התכנון, כל אובייקט חריג יסומן במצוף וייבדק על ידי צוללים. במידה ויימצאו שרידים כלשהם העשויים להיות שייכים למטוס, הם יועלו לספינה לצורך זיהוי ובדיקה. במידה והחלק יזוהה כשייך למטוס הווטור, יסומן המיקום גם על המפה לצורך סריקה יסודית בשלב מאוחר יותר. השיטה השנייה הייתה סריקה באמצעות צוללים שייגררו בתוך מזחלות תת-מימיות, בעומק של כ – 5 מטר מתחת לפני המים. צלילות המים במפרץ מאפשרת ראות מעולה של כ – 30 עד 40 מטר. קרני השמש החודרות למים משתקפות בעצמים מתכתיים או זכוכית המונחים על קרקעית הים. בהנחה שהמטוס התפרק כשפגע בעצמה במים, עשויים שרידיו, אם יתגלו בדרך זו, להוביל לאיתור הקוקפיט (תא הטייס) של המטוס, שייתכן שעטף במלכודת מוות את אנשי צוותו. המצרים אישרו שני ימי חיפוש ימיים בלבד. ביום ד', שישה ימים לאחר התאונה, הגיע האישור ממצרים והגוררת שנשאה את דגל האומות המאוחדות, מלווה בשתי סירות זודיאק, שבאחת מהן היה דר' מרטין קליין והסורק, יצאו לכיוון אזור התאונה. תכנון המבצע על כל פרטיו הועבר מראש באמצעות האו"ם לשלטונות המצריים לאישורם, ובניווט זהיר, הקפידו הספינות לתמרן את מסלול השייט במדויק, בהתאם לתכניותלתוכניות שאושרו.
 
הסירות חצו את קו הגבול הבינלאומי, בטווח ראיה ברור של המצרים, לפתע, מאי שם נשמעו קולות נפץ אדירים. ללא התראה, נורתה אש תופת על צוות החיפוש, שכמוסכם לא היה חמוש. בתיאום מדויק להפליא נפתחה הפגזה וירי מהחוף המצרי ומהאי גרין. כדורים, קליעים ופגזים התעופפו מעל וסביב הסירות, מתנפצים במים בקולות שריקה עזים. הצוות רץ לכל עבר לתפוס מחסה. ההפגזה המצרית על השייטת הקטנה הלכה והתעצמה. לא חלפו דקות ספורות וכוחותינווכוחות ישראלים החלו להשיב אש. המפרץ התלקח!, וניתנה פקודה לחזור למים הטריטוריאליים של ישראל ולהמתין. עם נסיגתם, חזרה השלווה המדומה על המפרץ. לאחר משא ומתן אינטנסיבי בין הגורמים הישראליים למצריים בתיווך האו"ם, הצהירו המצרים שאירעה "תקלה מקומית" בזיהוי משלחת החיפושים. ניתן אישור נוסף לצוות להיכנס לשטח המצרי. מעבר הגבול עבר בשקט. אך לא חלפו דקות ספורות ושוב החלו מטחי פגזים מתעופפים ונוחתים סביב המשט הקטן, ששט לאיטו בחסות האו"ם. יום הסריקות הראשון נחל כישלון מדיני חרוץ. חלפו יומיים, ובדיוק שבוע לאחר התאונה, התקבל מהאו"ם האישור השני לצאת לאזור. וגם הפעם מטרים ספורים בתוך שטח מצרים רעם המפרץ. מטח ירי אלים שוב הוטח על שלושת הספינות חסרות הישע, מהצד המצרי של החוף ומהאי גרין, בעוד צה"ל משיב אש, ושוב בוטל החיפוש הימי. שלושה ימים לאחר מכן התקבלה הנחייה לבטל את המבצע, והמשלחת חזרה לישראל כלעומת שבאה. חיפוש מקצועי נוסף של שרידי המטוס והטייסים מעולם לא בוצע. מסירותם ופעילותם החברית של חברי האגודה למחקר תת--ימי וחבריהם מחו"ל, דר' מרטי קליין, פרופ' הארולד אדג'רטון ואוניברסיטת MIT מלמדים שהאמרה "חברים זה לא רק דיבורים" אינה בגדר מילים ריקות.
 
=== מבצעים וסקרים נוספים שבצעהשביצעה האגודה ===
בשנת 1977 נערכו סקרים תת-–ימייםתת–ימיים במעגן יבנה ים. הסקר באזור שמדרום לקיבוץ פלמחים נערך על ידי צוללים מסניפי האגודה ביד מרדכי ונחל עוז בהדרכתו של דוד אלוני. התגלו שרידי ספינה שנשאה מטען של עמודי שיש, שיועדו כנראה לכנסייה באזור החוף הסמוך. שברי הקנקנים שנישלו מהאתר תארכו את הממצא למאה ה־5 לספירה.
 
בשנים 1968 ו1978 נערכו סקרים סונאריים בים העמוק מול אשדוד, קיסריה, עתלית וגבעת אולגה. הסקרים נערכו בסיוע פרופ' אדג'רטון, ממציא ומפתח הסונאר סורק הצד, מגלה המתכות התת-–ימיהתת–ימי והפלש האלקטרוני. הסקרים בוצעו בשיתוף עם חיל הים והחברה לחקר ימים ואגמים, והתנהלו מעל סיפון ספינת המחקר "שקמונה". תועד אופייה של קרקעית הים באזורים הנסקרים, זוהו מספר מטענים של ספינות טרופות, אותר תוואי שובר הגלים החיצוני בקיסריה הקבור מתחת לחול ונישלו מספר קנקנים פניקייםפיניקיים מהמאות 4-5 לפנה"ס.
 
בשנת 1978 נערכו סקרי בדיקה תת-ימיים ממערב לתל תנינים ומול שפך נחל התנינים ובמקביל נערכה חפירת הצלה יבשתית באתר. הובחנה סוללה בנויה אבני כורכר על קרקעית הים, שנועדה ככל הנראה להבטיח שימור האפיק ומניעת סתימתו בסחף באזור הגישה אל שפך הנחל, ממערב.
 
נובמבר 1969, סקר תת-–ימיתת–ימי בימת הכנרת וגילוי קובעת בזלת מהתקופה הכלקוליתית.
 
בשנת 1962 ערכו חברי האגודה צלילת מחקר לעומק 50 מטרים בים המלח עבור המכון הגאולוגי. מטרת המחקר הייתה לאתר שרידי עצים קדומים שהוצפו על ידי הים הגואה. אלו אפשרו מחקר של מפלסי הים בתקופות השונות. במחקר זה הונחו היסודות לצלילות עומק לצורך מחקר בים המלח, הדורשות היערכות מורכבת ופיקוח חמור בשל היעדר אור, מליחות גבוהה והצורך במשקולות רבים.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/האגודה_למחקר_תת-ימי_בישראל"