ממשל צבאי – הבדלי גרסאות

במהלך [[מלחמת ששת הימים]], ביוני 1967, כבשה ישראל את [[יהודההגדה ושומרוןהמערבית]], את [[רצועת עזה]], את [[רמת הגולן]] ואת [[סיני]]. בעוד [[רמת הגולן]] ו[[סיני]] נחשבו לפני המלחמה לשטחים בריבונות [[סוריה]] ו[[מצרים]] (בהתאמה), הרי [[יהודה, שומרון ועזה#מעמד משפטי ומדיני|מעמדם המשפטי]] של שטחי יהודה[[הגדה ושומרוןהמערבית]] ו[[רצועת עזה]] שנויהיה ועודנו במחלוקתמעורפל.

בפועל, הנהיגה ישראל בכל השטחים האלה ממשל צבאי בהתאם ל[[אמנת ז'נבה הרביעית]], שקובעת מה יש לעשות בשטחים שנתפסו במלחמה. יצאו מכלל זה [[מזרח ירושלים|החלק המזרחיתהמזרחי של ירושלים]] ושטחים נוספים ממזרח לירושלים שסופחו לישראל ולשטח המוניציפלי של [[ירושלים]] כבר ב-1967 בצו מיוחד, והחוק הישראלי הוחל עליהם. רצועת עזה הייתה נתונה בממשל צבאי מצרי משנת 1949, כך שהממשל הצבאי הישראלי החליף ממשל צבאי מצרי. הגדה המערבית סופחה ל[[ירדן]] ב-1950, ואף על-פי שישראל לא הכירה בסיפוח, היא כיבדה אותו דה-פקטו בכך ששמרה על החוק והמשפט הירדני ברוב השטח (אף זאת בהתאם לאמנת ז'נבה הרביעית). הממשל הצבאי בסיני הסתיים סופית ב-1982, עם החזרת השטח לידי מצרים במסגרת [[הסכמי קמפ דייוויד]]. הממשל הצבאי ברמת הגולן הסתיים עם חקיקתקבלת [[חוק רמת הגולן]] ב-1981, חוק המורה על החלת החוק המשפט והמנהלוהמשפט הישראליים ברמתבשטח הגולןזה. המחלוקת בדבר המעמד המשפטי ועתידםועתיד השטחים של אזור [[יהודה, שומרון וחבל עזה]] (זהו הכינוי הישראלי הרשמי ליתר השטחים האמורים מאז סוף שנות ה-70) הביאה לכך שחלק מכללי אמנת ז'נבה לא הוחלו עליהם. כך, ישראל הקימה יישובים בשטח בניגוד לכללי האמנה, ואף גירשה מדי פעם תושבים מקומיים שנחשדו בהמרדה (פעולה שחוקיותה במסגרת כללי האמנה שנויה במחלוקת). מאז תחילת שנות ה-80 ועד 1994 פעל בשטחים אלה [[המנהל האזרחי]], שתפקידו היה לנהל את [[חיי היומיום]] האזרחיים של התושבים המקומיים. גוף זה הורכב מפקידי ממשלה במשרדים שונים של ממשלת ישראל, אזרחים עובדי צה"ל וקצינים. הרעיון מאחורי הקמתו היה להביא אנשים בעלי ניסיון במינהל ציבורי אזרחי, שייטיבו לנהל את חיי היומיום מקציני הצבא שלא הוכשרו לכך. עם זאת, ההכרעה הסופית בעניינים השונים נותרה בידי הממשל הצבאי.