הנרי ונטוורת' מונק – הבדלי גרסאות

 

== תולדות חייו ==

עד שנת [[1852]] עבד מונק בחווה ובמקביל קרא ולמד ספרים [[משיחיות|משיחיים]]. בעיקר השפיע עליו ספרה של האדוונטיסטית [[קלורינדה מינור]], שחיה בארץ ישראל ופרסה חזון משיחי בדבר התקבצות היהודים בארץ אבותם. במקביל החלה להתפתח בקרבו חרדה שמלחמה עולמית עומדת לפרוץ ושיש למצוא דרכים לפתרון סכסוכים בדרכי שלום. בחורף 1852-1853 הגיע לתובנה שהוא האיש שעליו לרתום את עצמו לפעילות עולמית להשכנת שלום ולקיבוץ היהודים.

 

 

בספטמבר 1854 נפגש מונק עם ה[[צייר]] [[ויליאם הולמן האנט]] ובין השניים נקשרה ידידות אמיצה. צמד הידידים ניהלו מסעות ולילות ארוכים של שיחה בכפר ארטאס, ב[[חברון]] ובירושלים. הם דנו בפירושים ל[[תנ"ך]] והתרגשו יחדיו ממקומות בהם אירעו סיפורי המקרא ו[[הברית החדשה]]. מונק חידד בשיחות אלה את פירושו לספר [[חזון יוחנן]] כמדריך לשיבת היהודים לארצם והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל והאנט החל להעניק לציוריו פרשנות [[מיסטיקה|מיסטית]] ו[[סימבוליזם|סימבולית]] עמוקה יותר ששיאה בציורו "[[שעיר לעזאזל (ציור)|השעיר לעזאזל]]". בסוף [[1855]], לאחר שקיבל באיחור את הידיעה על מות אביו, שב מונק לקנדה לאחר כשנתיים של חוויות מעצבות. עם שובו חילק את זמנו בין עבודת אדמה לבין מסעות של הרצאת רעיונותיו בקנדה וב[[ארצות הברית]].

 

 

 

בקיץ [[1863]] שב מונק מאוכזב ללונדון וממנה המשיך, שוב במימונו של ראסקין, לארץ ישראל. הוא מצא ירושלים שונה למדי מזו שעזב כשמונה שנים מוקדם יותר. פין לא היה יותר קונסול, משולם, שהסתכסך עם בני הזוג פין, היה שקוע באבל על מות בנו. החווה בארטאס ננטשה, וורדר קרסון הלך לעולמו והמיסיון מעולם לא ראה במונק בעל ברית. מונק חבר ל[[חיים צבי שניאורסון]], אך מצבם של יהודי ירושלים היה בכי רע וכספו של ראסקין אזל. השלטונות ראו בזר המרושש המטיף מסרים משיחיים וציוניים סיכון לסדר הציבורי ומונק גורש ל[[אלכסנדריה]], ממנה שב דרך [[מרסיי]] ל[[בוסטון]].