זאב הרי הרוקי צפוני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ מעט הגהה וקישורים
שורה 1:
{{עריכה|ויקיזציה ועוד}}
[[קובץ:Northern Rocky Mountains wolf.jpg|ממוזער]]
'''זאב הרי הרוקי צפוני''' ([[שם מדעי]]: ''Canis lupus irremotus''), המכונה גם '''זאב צפון הרי הרוקי''', הוא [[תת-מין]] של [[זאב אפור|הזאב האפור]], ומ[[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] ה[[כלביים]]. הזאב מצוי בעיקר בחלק הצפוני של [[הרי הרוקי]] ובמדינותוב[[מדינות ארצות הברית|מדינות]] ובמחוזות המקיפים את האזור.
 
כאשר תת-המין התגלה, ב-[[9 במרץ]] [[1978]], הוא היה ב[[סכנת הכחדה]], אולם סיווג זה הוסר ב-[[2000]], בשל תוכנית הבראה שעזרה לריבוי תת-המין. ב-[[6 באוגוסט]] [[2010]], פסק בית המשפט ב[[ארצות הברית]], שזאב הרי הרוקי צפוני יוחזר לטבע, וזאת תחת הגבלות ובין היתר תחת חוק הגנת מינים בסכנת הכחדה. החלטה זו של בית המשפט התקבלה בניגוד להחלטה קודמת שהתקבלה על ידי [[שירות הדגיםהדגה וחיות הבר של ארצות הברית]].
 
== פיזיולוגיה ==
=== תיאור ===
תת -מין זה שוקל בדרך כלל 68-32-68 [[קילוגרם]] לערך (70-150 פאונד), וגובהו נע בין 26 ל-32 [[סנטימטר]]ים, מה שהופך אותו לאחד המינים הגדולים ביותר של הזאב האפור. לחיה זו צבע פרווה בהיר יותר מאחיו הדרומי, [[זאב הרי הרוקי דרומי]], עם פרווה הכוללת יותר צבע [[לבן (צבע)|לבן]] ופחות צבע [[שחור (צבע)|שחור]].
 
=== הרגלי תזונה ===
זאב הרי צפון רוקי ניזון בעיקר מ[[בשר]]ם של [[ביזון אמריקאי|ביזונים]] אמריקאים]], [[אייל]]ים מהרי הרוקי, איילים מהמין [[פרדאייל פרדי שחור זנב]]ים, והו[[בונה קנדי|בונים]]-הצפון צפון אמריקאים. למרותעם אתזאת, הזאב טורף לעתים גם בעלי חיים אחרים, אם הסיכוי לצוד אותם גבוה.
 
זאב צפון הרי הרוקי אוכל מדי יום בשר המהווה כ-1021%-2110% מ[[מסה|מסת]] הגוף שלו, למרות שהיו מקרים מתועדים של פרט שאכל עד 37% ממסת גופו. עם זאת, כאשר הטרף לא מצוי בשפע, הזאבים מסוגלים לשרוד במשך תקופות זמן ארוכות, באכילת כמויות מזון קטנות חמדילמדי. [[קניבליזם]], בזמנים של מחסור חמור במזון, מתרחש, אך רק כאשר מדובר בזאב פצוע או חלש של בלהקה.
 
== היסטוריה ==
הפעם הראשונה בה תועד פריטפרט של זאב צפון הרי הרוקי, הייתה כאשר הוא נמצא בזמן [[נדידה]] מאזור המחיההמחייה המרכזי שלו. הפריטהפרט תועד ביערות גדולים שלימים הפכו לידועים כ"{{ה|פארק הלאומי ילוסטון}}" (''Yellowstone''). אותם זאבים התגוררו בקרבת מקומם של אמריקאים ילידי השבט טוקודיהטוקודיקה (Tukudika) , שהחשיבו את הזאב ל[[חיה]] קדושה.
ככל שה[[אוכלוסייה]] ה[[אמריקה|אמריקנית]] החלה להתרחב במערב, בסוף [[המאה ה-19]], [[חווה|חוואים]], [[חקלאות|חקלאים]], ונהגי ו[[בקרבוקר]]ים החלו להתיישב באזור. בבוא הזמן, זאב הרי צפון הרוקי החל לארוב ולצוד בעלי החיים שהובאו על ידי המתיישבים. חוק למיגור הזאבים, שהפכו למטרד למתיישבים, נחקק בשנת [[1915]], והריגתם הותרה באמצעות השימוש ברובים, מלכודות, ורעל. מדיניות זו נעשתה בהיקף גדול יותר, עם הקמת "[[שירות הפארקים הלאומי"הלאומיים של ארצות הברית]] בשנת [[1916]], שהשליט באופן מסודר ומאורגן, באמצעות החוק את "השמדת בעלי חיים וצמחייה העשויים להיות מזיקים". בשנת [[1924]], ניצודו הזאבים האחרונים שהיו מצויים באזור ילוסטון נהרגו, אם כי מספר קטן של זאבי צפון הרי הרוקי שרדו בפריפריה.
 
=== תוכנית ההבראה לתת המין ===
תוכנית ההבראה לזאבי הרי הרוקי צפוני אושרה לראשונה בשנת [[1980]], אם כי יישום התקנה הוחל רק שבע שנים מאוחר יותר, בשנת [[1987]]. התוכנית דרשה שקבוצה מסוימת של זאבים תתגורר באזור ילוסטון. הקבוצה כללה לפחות עשרה [[זוג]]ות זאבים, והאוכלוסייה נשארה באזור בצורה יציבה, במשך שלוש שנים לפחות. עם זאת, זאב צפון הרי הרוקי לא היה, בעת הניסוח הראשוני של התקנה כמין נבדל ולגיטימי, ולכן הזאבים המעורבים בתוכנית ההבראה היו [[זאב המישורים הגדולים]] (''Great Plains wolf'') ו[[זאב עמק מקנזי]] (''Mackenzie Valley wolf''). הסיבה העיקרית לכך היה עקב שני תתי-מין של זאב ששוטטו באותו האזור, וכי התוכנית כיסתה את ריבוי הזאבים באזור נרחב יותר, מאשר אזור זאבי צפון הרי הרוקי, ולכן נכללו בה גם תתי -מינים נוספים שהתערבבו. מסיבה זו, תת-המין הגדול מספרית ביותר, נבחר להיות ממוקם באמצע האזור, כדי לא להפר את האיזון באזורים השונים.
בתגובה לחששות על כך שאפשרו לזאבים לחיות חופשיים באזור, הטיוטה הסופית של התוכנית, שהושלמה ביום [[22 בנובמבר]] [[1994]], תארה כי חוואים הורשו להרוג את הזאבים כאשר הם "נתפסו בשעת מעשה של הרג בעלי חיים על קרקע פרטית".
 
בשלוש תביעות טענו מתנגדי תוכנית ההבראה כי הזאבים החדשים מאיימים על אוכלוסיית הזאבים הוותיקה, ואילו התומכים דרשו למעמד מוגן באופן מלא, של הזאבים. שופט בית המשפט המחוזי ויליאם פ. דאונס קבע כי ההשבה לטבע של הזאב הפרה את סעיף 10-(j), של מינים ב[[סכנת הכחדה]], שבחוק. עם זאת, פסק דין זה בוטל על ידי בית המשפט לערעורים.