ויקיפדיה

אבן רוזטה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ←‏פתיח: , תיקון קישור
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Rosetta Stone.JPG|250px|ממוזער|אבן רוזטה במוזיאון הבריטי]]
'''אבן רוֹזֶטָה''' היא [[אסטלה|אסטלת]] [[גרנודיוריט]] [[מצרים העתיקה|מצרית עתיקה]] אשר עליה חקוק [[צו]] מלכותי, שהוצא ב[[ממפיס (מצרים)|ממפיס]] בשנת [[המאה ה-2 לפנה"ס|196 לפנה"ס]] מטעם המלך [[תלמי החמישי]]. הצו כתוב בשלושה סוגי כתב שונים: [[כתב חרטומים]], [[כתב דמוטי]] ו[[אלפבית יווני|כתב יווני]] עתיק, ומאחר שתוכנו זהה למדי בכל שלושת סוגי הכתב, הוא שימש ב{{ה|עת החדשה}} מפתח לפענוח כתב החרטומים המצרי.
 
במקור הוצגה האסטלה בתחומי [[אדריכלות מצרים העתיקה#מקדש מצרי|מקדש מצרי]], אולם היא הועברה ממקומה, ככל הנראה ב[[שלהי העת העתיקה]] או בתקופת [[ימי הביניים]], עד שבסופו של דבר שימשה בבנייתו של [[מבצר ז'וליאן]] בקרבת העיר [[רוזטה (עיר)רשיד|רוזטה]] שב[[הדלתא של הנילוס|דלתת הנילוס]]. האבן נמצאה באזור המבצר בשנת [[1799]] על ידי קצין [[צרפת]]י מ[[מסע נפוליאון למצרים|חיל המשלוח הצרפתי למצרים]], [[פייר-פרנסואה בושאר]]. מאחר שהייתה לטקסט הרב-לשוני הראשון שכלל [[מצרית קדומה]] והתגלה בעת החדשה, ולאור פוטנציאל הפענוח של אותה שפה בעזרתה, שעד אותה עת לא תורגמה, עוררה האבן עניין ציבורי נרחב. לאחר גילויה נפוצו [[העתק (הכפלה)|העתק]]ים [[הדפס אבן|ליתוגרפיים]] ויציקות [[גבס]] של האבן ברחבי [[אירופה]] בקרב חוקרים רבים. בה בעת, לאחר תבוסת הכוחות הצרפתיים במצרים ב-[[1801]], נמסרה האבן לידיים [[בריטניההממלכה המאוחדת|בריטיות]] תחת [[הסכם אלכסנדריה|הסכם הכניעה של אלכסנדריה]]. ממצרים הועברה האבן ל[[לונדון]], שם היא מוצגת מאז [[1802]] ב[[המוזיאון הבריטי|מוזיאון הבריטי]]. זהו המוצג שזכה למספר הביקורים הרב ביותר במוזיאון.
 
מאז גילויה הייתה האבן למוקד של יריבויות לאומיות מתמשכות. ראשית היה זה בהעברתה מידיים צרפתיות לבריטיות במהלך [[המלחמות הנפוליאוניות]], ולאחר מכן הדבר התבטא במחלוקת ארוכת השנים בדבר תרומתם היחסית של [[תומאס יאנג]] ה[[אנגלים|אנגלי]] ו[[ז'אן-פרנסואה שמפוליון]] ה[[צרפתים|צרפתי]] לפענוחה. מאז שנת [[2003]] התבטאה היריבות גם בדרישה המצרית להשבת האבן למצרים.
 
אף על פי שחקר הצו המופיע על האסטלה החל כבר עם הופעת תרגומו הראשון המלא של הטקסט היווני בשנת [[1803]], חלפו כ-20 שנה נוספות בטרם הודיע שמפוליון על [[תעתיק]] הכיתוב המצרי, בשנת [[1822]] ב[[פריז]]. זמן ארוך יותר חלף בטרם יכלו חוקרים לקרוא כתובות וספרות במצרית עתיקה בבטחה. ציוני הדרך בפענוח האבן היו ראשית ב-1799, אז הובן כי מדובר באותו התוכן בשלושה סוגי כתב, ולאחר מכן בהבנה שהכתב הדמוטי השתמש בסימנים [[פונטיקה|פונטיים]] לאיות שמות זרים (1802), בהבנה כי כתב החרטומים עשה כך גם כן, תוך דמיון נרחב לכתב הדמוטי (1814, על ידי תומאס יאנג), ולבסוף, בהבנה שלא רק שמות זרים נכתבו באופן פונטי בכתב החרטומים, אלא גם מילים ילידיות במצרית עתיקה נכתבו בצורה זו (1822–1824, על ידי שמפוליון).
שורה 12:
==תיאור האבן==
[[קובץ:RosettaStoneAsPartOfOriginalStele.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שחזור אפשרי לאסטלה המקורית.]]
אבן רוזטה מתוארת בקטלוג מודרני של הממצאים הארכאולוגיים שנמצאו בידי המשלחת הצרפתית, ושנמסרו לכוחות הבריטיים בהסכם הכניעה ב-1801, כ"אבן [[גרניט]] שחורה, הנושאת שלוש כתובות... שנמצאה ברוזטה".{{הערה|Bierbrier, M. L. (1999). "The acquisition by the British Museum of antiquities discovered during the French invasion of Egypt". In Davies, W. V. Studies in Egyptian Antiquities. (British Museum Publications) pp. 111-113}} תקופה מסוימת לאחר שהועברה האבן ללונדון, נצבעה הכתובת שעליה ב[[גיר|גיר לבן]] כדי לאפשר את קריאת הכיתוב, ושארית פניה כוסתה ב[[שעוות קרנובה]] במטרה להגן על המוצג מטביעות ידיהם של מבקרים.{{הערה|Parkinson, Richard B.; Diffie, W.; Simpson, R. S. (1999). Cracking codes: the Rosetta stone and decipherment. University of California Press p. 23}} הכיסוי גרם לאבן לעטות גוון כהה יותר, דבר שהוביל לסברה השגויה כי היא עשויה מ[[בזלת|בזלת שחורה]].{{הערה|1=[http://books.google.com/?id=jHJUAAAAYAAJ&printsec=frontcover#v=onepage&q&f=false Synopsis of the Contents of the British Museum], G. Woodfall and son, London, 1847, p. 113-114}} ב-1999, כאשר נוקתה, הוסרו ממנה כיסויים אלו, ונחשפו הגוון האפור-כהה המקורי של האבן, הברק הנוצר מהמבנה הגבישי שלה וה[[עורק (גאולוגיה)|עורק]] הוורוד המצוי בחלקה השמאלי העליון. מהשוואות שנערכו עם דגימות סלע מאוסף רוזמרי ודיטריך קְלֶם ב[[המוזיאון הבריטי|מוזיאון הבריטי]], שכולל דגימות סלע ממחצבות מצריות, עלה דמיון רב לסלע שנחצב במחצבת [[גרנודיוריט]] קטנה בהר [[גבל טינגר]] בגדה המערבית של ה[[הנילוסנילוס]], מערבית לאי [[יב]] במחוז [[אסואן]]; העורק הוורוד הוא מאפיין טיפוסי לסלעי גרנודיוריט מאזור זה.{{הערה|שם="מידלטון"|Middleton, A.; Klemm, D. (2003). "The geology of the Rosetta Stone". Journal of Egyptian Archaeology 89 pp. 207-208}}
 
ממדיה של אבן רוזטה כיום הם: 114.4 ס"מ גובה, 72.3 ס"מ רוחב ו-27.9 ס"מ עובי, ומשקלה 760 [[קילוגרם]] לערך.{{הערה|שם="המוזיאון"|1=[http://www.britishmuseum.org/research/search_the_collection_database/search_object_details.aspx?objectid=117631&partid=1&searchText=rosetta+stone&fromADBC=ad&toADBC=ad&numpages=10&orig=%2fresearch%2fsearch_the_collection_database.aspx&currentPage=1 Rosseta stone] באתר הרשמי של המוזיאון הבריטי}} היא נושאת שלוש כתובות: הכתובת העליונה כתובה ב[[כתב חרטומים]] [[מצרים העתיקה|מצרי עתיק]], השנייה כתובה ב[[כתב דמוטי]] והשלישית ב[[יוונית עתיקה]]. פניה הקדמיות של האבן מוברקות והכתובות חרוטות עליהן בעדינות; צדי האבן מלוטשים, אך צדה האחורי עובד רק מעט, ככל הנראה מכיוון שהוא לא היה גלוי במקום שבו ניצבה האבן.{{הערה|שם="מידלטון"}}
שורה 29:
 
[[קובץ:PepiII-DecreeOfOfficialExactionForTempleOfMin MetropolitanMuseum.png|200px|ממוזער|דוגמה נוספת לשריד מאסטלת תרומה, שבה פרעה [[פפי השני]] מן הממלכה הקדומה מעניק פטור ממס לכוהני מקדש [[מין (אל)|מין]].]]
האסטלה היא דוגמה מאוחרת בשורה של מה שנודע כ"אסטלות תרומה". אסטלות אלה מתארות לרוב כיצד [[מונרך]] מכהן מעניק [[הטבת מס|פטור ממס]] לכוהנים בממלכתו. במשך 2,000 השנים שקדמו לצו ממפיס, הקימו הפרעונים אסטלות מסוג זה, כאשר הדוגמאות הקדומות ביותר מתוארכות ל[[תקופת הממלכה הקדומה]]. בתקופות המוקדמות הוצאו צווים מסוג זה בידי המלך עצמו, אולם צו ממפיס מטעם תלמי החמישי הוצא על ידי הכוהנים, כשומרי מסורת התרבות המצרית. הצו מציין את מתנת ה[[כסף (יסוד)|כסף]] וה[[דגנים|דגן]] שהעניק תלמי החמישי למקדשים, וכן הוא מציין כי בשנה השמינית לשלטונו, בעת הצפות משמעותיות במיוחד של הנילוס, סכר המלך עודפי מים לטובת החקלאים. בתמורה למחוות אלו, התחייבו הכוהנים כי יום הולדתו ויום הכתרתו של המלך ייחגגו מדי שנה, וכי כל כוהני מצרים יעבדו אותו לצד האלים האחרים. הצו מסתיים בהוראה כי עותק של הצו יוצב בכל מקדש, כשהוא חקוק בשפת האלים (כתב החרטומים), שפת המסמכים (הכתב הדמוטי) ושפת היוונים, כפי שהייתה בשימוש על -ידי הממשל התלמיי.
 
הבטחת נאמנותם של הכוהנים הייתה הכרחית עבור מלכי בית תלמי לצורך שמירת שלטונם, והכוהנים הגדולים של ממפיס, מקום הכתרתו של המלך, היו חשובים במיוחד, שכן הם היו הסמכות הדתית הגבוהה ביותר באותה עת, עם השפעה בכל רחבי הממלכה. בהסתמך על כך שהצו הוצא בממפיס, הבירה הקדומה של מצרים, ולא באלכסנדריה, המרכז השלטוני של בית תלמי, ניתן להניח כי המלך הצעיר היה להוט להשיג את תמיכתם הפעילה של הכוהנים. לפיכך, אף שהממשל במצרים היה דובר יוונית מאז ימי כיבוש מצרים בידי אלכסנדר הגדול, הכיל צו ממפיס, כמו שני הצווים שלפניו, קטעים בשפה המצרית על מנת להציג את הזיקה שלו לאוכלוסייה הכללית, באמצעות מעמד הכוהנים המצרים המשכילים.
שורה 35:
לצו ממפיס תרגומים מרובים, הן בשל ההבדלים הקלים בין השפות וסוגי הכתב שבהם נכתב והן בשל ההתפתחות בהבנה של אותן שפות קדומות. תרגום עדכני לאנגלית, פרי עטו של רוברט ס. סימפסון, מופיע באתר המוזיאון הבריטי, והוא מתבסס על הטקסט הדמוטי שבאסטלה. תרגום אחר לאנגלית, פרי עטו של אדווין בוון, אשר מתבסס על הטקסט היווני עם הערות באשר להבדלים שבין הגרסאות, התפרסם בספרו The House of Ptolemy בשנת [[1927]]. לאחר הקדמה הכוללת תארוך של הצו, כמו גם תיאורי שבח והלל למלך תלמי החמישי, נפתח הצו, לפי תרגומו של בוון, במילים הבאות:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=<poem>הכוהנים הגדולים והנביאים ואלה אשר נכנסים למקדש הפנימי לצורך הלבשת האלים, ונושאי הנוצה והסופרים הקדושים, וכל הכוהנים האחרים, שבאו יחד אל המלך מהמקדשים ברחבי הארץ לממפיס עבור חגיגת קבלת הריבונות של תלמי, בעל חיי הנצח, אהוב [[פתח (אל)|פתח]], האל אפיפנס אאוכריסטוס, אותה ירש מאביו, בהתכנסם במקדש בממפיס ביום זה, הצהירו:
הואיל והמלך תלמי, בעל חיי הנצח, אהוב פתח, האל אפיפנס אאוכריסטוס, בנם של המלך תלמי והמלכה ארסינואי האלים פילופטורס, היטיב מאוד הן עם המקדשים והן עם היושבים בהם, כמו גם עם כל נתיניו, בהיותו אל הנולד לאל ואלה (כמו [[הורוס]], בנם של [[איזיס]] ו[[אוזיריסאוסיריס]] שנקם באביו אוזיריס), ובנטייתו הנדיבה כלפי האלים, העניק למקדשים הכנסות כסף ותירס, ונקט הוצאות רבות על מנת להביא שגשוג למצרים ולבנות את מקדשיה, והיה נדיב בכל אמצעיו, ומההכנסות והמסים שהוא קיבל ממצרים נתן פטור לחלק ולאחרים הקל את נטלם, במטרה שהאנשים וכל השאר יוכלו לשגשג בתקופת שלטונו;</poem>}}
 
שתי כתובות נוספות הנושאות את צו ממפיס נמצאו מאז גילויה של אבן רוזטה: [[אסטלת נוביירה]] וכתובת נוספת במקדש [[פילה (מצרים)|פילה]]. הכתובות ההירוגליפיות על גביהן, בניגוד לאבן רוזטה, נשארו יחסית שלמות, ואף שהכתובת על אבן רוזטה פוענחה זמן רב לפני מציאתן, השתמשו בהן [[אגיפטולוגיה|אגיפטולוג]]ים מאוחרים כ[[ווליס באדג']] על מנת ללטש עוד יותר את משמעותם של סימני כתב החרטומים שהופיעו, ככל הנראה, על החלקים האבודים מאבן רוזטה.
 
==קורותיה של האבן==
שורה 73:
ביולי 2003, לרגל 250 שנה להקמת המוזיאון הבריטי, ביקשה מצרים לראשונה את השבת אבן רוזטה, עת ביקש ה[[המועצה העליונה לעתיקות של מצרים|שר לענייני עתיקות]] דאז, [[זאהי חוואס]], שה[[אסטלה]] תושב למצרים. בשיחה עם כתבים אמר חוואס: "אם הבריטים רוצים שיזכרו אותם, אם הם רוצים לשקם את המוניטין שלהם, הם צריכים להחזיר על דעת עצמם את אבן רוזטה משום שהיא סמל הזהות של מצרים". שנתיים מאוחר יותר, בעת היותו ב[[פריז]], חזר חוואס על הדרישה שלו בתארו את האבן כ[[נכס צאן ברזל]] של המורשת התרבותית של מצרים, יחד עם ה[[פרוטומה]] של [[נפרטיטי]] ב[[המוזיאון המצרי (ברלין)|מוזיאון המצרי בברלין]], הפסל של [[הפירמידה הגדולה של גיזה|הפירמידה הגדולה]] ב[[הילדסהיים]] שב[[גרמניה]], ה[[זודיאק דנדרה]] ב[[מוזיאון הלובר]] בפריז והפסל של [[אנכחף]] ב[[מוזיאון האומנות של בוסטון]]. בשנת [[2005]] הציג המוזיאון הבריטי במצרים העתק של האסטלה בגודלה האמיתי. ההעתק הוצג במוזיאון הלאומי המחודש ב[[רוזטה (עיר)|רוזטה]], קרוב למקום שבו נמצאה האבן. בנובמבר 2005 הציע חוואס שהמוזיאון הבריטי ישאיל את אבן רוזטה למצרים לשלושה חודשים, בציינו שוב כי המטרה הסופית היא השבתה של האבן למדינה לצמיתות. בדצמבר [[2009]] הציע חוואס לוותר על הדרישה להשבת אבן רוזטה בתמורה לכך שהמוזיאון הבריטי ישאיל את האבן למצרים לשלושה חודשים לרגל פתיחתו של [[מוזיאון גיזה]] שהייתה צפויה להתרחש ב-[[2013]].
 
קיימת התנגדות רבה בקרב מוזיאונים בעולם להחזרת פריטים בעלי חשיבות תרבותית בינלאומית, דוגמת אבן רוזטה, למולדתם. ב-[[2002]], בתגובה לדרישות חוזרות ונשנות של [[יוון]] להחזרת [[שיש אלגין]] למדינה ודרישות דומות שקיבלו מוזיאונים אחרים בעולם, הוציאו למעלה מ-30 מוזיאונים מהמובילים בעולם, לרבות [[המוזיאון הבריטי]], ה[[מוזיאון הלובר|לובר]], [[מוזיאון פרגמון]] בברלין ו[[מוזיאון המטרופוליטן לאמנות|מוזיאון המטרופוליטן]] בניו יורק, הודעה משותפת המכריזה כי "פריטים אשר נרכשו בתקופות מוקדמות צריכים להיבחן לאור הרגישויות השונות והערכים השונים של אותן תקופות" וכי "מוזיאונים משרתים לא רק אזרחים של מדינה מסוימת אלא אנשים מכל העולם".
 
==פענוח הכתוב על אבן==
שורה 81:
האופי הציורי של כתב החרטומים לא נעלם מעיניהם של סופרים בימי הביניים שדאגו להדגיש עובדה זו ולהשוותו ל[[אלפבית יווני|אלפבית היווני]] ו[[אלפבית לטיני|הלטיני]] שנעדרו מאפיין זה. ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]] לספירה כתב הכומר [[הוראפולו]] את הספר "הירוגליפיקה", שניסה לספק הסבר לכ-200 סימנים הירוגליפיים. הספר סיפק מידע מבלבל, ובמידה רבה מטעה, על כתב החרטומים, אף על פי שחוקרים מאמינים שהוא נכתב בחלקו על בסיס ידע אמיתי שהיה קיים על הכתב באותה תקופה. ספר זה וספרים אחרים, שיצאו בתקופות מאוחרות יותר וסיפקו גם הם מידע מוטעה על כתב החרטומים, היוו מכשול להבנת הכתב במשך שנים רבות.{{הערה|Parkinson, Richard B.; Diffie, W.; Simpson, R. S. (1999). Cracking codes: the Rosetta stone and decipherment. University of California Press pp. 15-16}}
 
ניסיונות לפענח את כתב החרטומים נעשו על -ידי היסטוריונים ערבים ב[[המאה ה-9|מאות ה-9]] וה-[[המאה ה-10|10]]. היסטוריונים אלה ניסו לפענח את הכתב על -ידי השוואתו לשפה ה[[קופטית]] שהייתה נפוצה באותה תקופה בקרב [[נצרות קופטית|כמרים קופטים]].{{הערה|El Daly, Okasha (2005). Egyptology: the missing millennium: Ancient Egypt in medieval Arabic writings pp. 65-75}}{{הערה|Ray, J. D, pp. 15-18}} חוקרים אירופאים ניסו אף הם לפענח את הכתב אולם גם מאמציהם לא נשאו פרי. עם החוקרים האירופאים הבולטים שחקרו את כתב החרטומים ניתן למנות את [[יוהנס גורפיוס בקאנוס]] בן [[המאה ה-16]], [[אתנסיוס קירכר]] בן [[המאה ה-17]] ו[[גאורג סואגה]] (Georg Zoëga) בן המאה ה-18.{{הערה|Ray, J. D, pp. 20-24}} גילויה של אבן רוזטה בשנת [[1799]] סיפק את המידע המכריע החסר לצורך פענוח הכתב. חשיבותו של המידע החקוק על האבן לצורך פענוח כתב החרטומים נחשף בהדרגה על -ידי מספר חוקרים והם שאיפשרו לז'אן-פרנסואה שמפוליון להבין את האופי האמיתי המסתורי של כתב החרטומים ולהביא לפענוחו.
 
===הכתב היווני===
שורה 89:
===הכתב הדמוטי===
[[קובץ:Akerblad.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טבלת התווים הפונטיים הדמוטיים ומקבילים הקופטיים, מאת יוהאן דויד אקרבאלד (1802)]]
בעת גילוי האבן, עבד ה[[דיפלומט]] ו[[פלאוגרפיה|הפלאוגרף]] ה[[שבדים|שבדי]], [[יוהאן דויד אקרבאלד]], על כתב לא מוכר אשר דוגמאות שלו נמצאו זמן קצר לפני כן במצרים. כתב זה נודע בשם "הכתב הדמוטי". לכתב היה דמיון מסוים לאלפבית ה[[קופטית|קופטי]],{{הערה|מקורו של הניב הקופטי הוא בשפה המצרית הקדומה.}} ואקרבאלד היה משוכנע שגם הכתב הדמוטי קשור לשפה זו. ב-[[1801]] העביר [[ז'אן-אנטואן שפטל]], שר הפנים של צרפת, את אחד הליתוגרפים הראשונים של אבן רוזטה לידיו של ה[[אוריינטליזם|אוריינטליסט]] הצרפתי [[סילבסטר דה סאסי]]. סאסי, שהיה בקיא בעבודתו של אקרבאלד, הבין שהטקסט האמצעי שעל האבן חקוק בכתב הדמוטי שאותו חקר אקרבאלד. הוא העביר מידע זה לאקרבאלד והשניים פתחו במאמצים משותפים לפענח את הטקסט האמצעי, תוך שהם יוצאים מנקודת הנחה שהכתב הוא [[אלפבית]]י. השניים ניסו להשוות בין הטקסט הדמוטי לטקסט היווני, על מנת למצוא את המקומות בטקסט הדמוטי שבהם מאוזכרים שמות יווניים. מאמציהם נשאו פרי כאשר ב-1802 גילה סאסי לשפטל שהוא הצליח לזהות חמישה שמות ("[[אלכסנדר הגדול|אלכסנדרוס]]", "[[אלכסנדריה]]", "[[תלמי החמישי|תלמיוס]]", "[[ארסינואי השלישית|ארסינואי]]" ותוארו של תלמי "אפיפנס"), בעוד אקרבאלד פרסם זמן קצר לאחר מכן אלפבית של 29 אותיות דמוטיות (שיותר ממחציתן היו נכונות כפי שהתברר מאוחר יותר). אף על פי כן, השניים לא הצליחו לפענח את שאר סימני השפה. כיום ידוע שהשפה הדמוטית כוללת לא רק סימנים [[פונטיקה|פונטיים]], כפי שחשבו סאסי ואקרבאלד, אלא גם [[אידאוגרמה|אידאוגרמות]] וסימנים מסוגים נוספים אחרים.
 
===כתב החרטומים===
[[קובץ:Champollion table.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טבלת התווים הפונטיים בכתב החרטומים עם מקבילים הדמוטיים והקופטיים, מאת שמפוליון (1822)]]
דה סאסי נטש לבסוף את עבודתו על האבן, אך לפני כן תרם תרומה נוספת להבנתה. ב-1811, בהשראת דיון עם סטודנט סיני על [[כתב סיני|מערכת הכתב הסינית]], החליט דה סאסי לבחון סברה של [[גאורג סואגה]] מ-1797, לפיה השמות הזרים נכתבו בכתב החרטומים בצורה [[הגייה|פונטית]]; כמו כן, זכר את הסברה שהציע [[ז'אן-ז'ק ברתלמי]] כבר ב-1761, לפיה הטקסט המוקף בתיבות [[קרטוש]] בכתב החרטומים מייצג שמות פרטיים. כך, כאשר כתב אליו בשנת 1814 [[תומאס יאנג]], מזכיר החוץ של [[החברה המלכותית|החברה המלכותית של לונדון]], בעניין האבן, הציע לו דה סאסי בתשובה כי בנסותו לקרוא את כתב החרטומים, כדאי שיחפש אחר תיבות קרטוש, שאמורות להכיל שמות יווניים, וינסה לזהות ביניהן תווים פונטיים.
 
יאנג פעל כעצתו והשיג שתי תוצאות חשובות שיחד סללו את הדרך לפענוח הסופי. הוא גילה בטקסט את התווים הפונטיים "p t o l m e s" (בתעתיק בן ימינו "p t w l m y s"), שבאמצעותם נכתבה המילה היוונית "Ptolemaios" ([[תלמי החמישי|תלמיוס]]). הוא אף גילה כי התווים הללו דמו למקביליהם הדמוטיים, ובעקבות זאת המשיך וגילה עוד 80 נקודות דמיון בין כתב החרטומים לטקסט הדמוטי באבן; הייתה זו תגלית חשובה, מאחר שקודם לכן נחשבו שתי מערכות הכתב שונות לחלוטין האחת מהשנייה. גילויים אלו הובילו אותו למסקנה הנכונה שמערכת הכתב הדמוטית היא פונטית רק בחלקה, וכוללת גם תווים [[אידאוגרפיה|אידאוגרפיים]] שמקורם בכתב החרטומים. גילוייו החדשים של יאנג הובלטו בערך הארוך שכתב על [[מצרים]] ב[[אנציקלופדיה בריטניקה]] ב-1819. עם זאת, יאנג לא הצליח להשיג תוצאות נוספות מעבר לכך.
 
ב-1814 התכתב יאנג לראשונה על אודות האבן עם [[ז'אן-פרנסואה שמפוליון]], מורה בעיר הצרפתית [[גרנובל]] שחיבר מחקר על מצרים העתיקה. ב-1822 נתקל שמפוליון בהעתק של הטקסטים הקצרים, ביוונית ובכתב חרטומים, המופיעים על [[אובליסק פילה]] (Philae), שבהם סימן [[ויליאם ג'ון בנקס]] את השמות "תלמיוס" ו"[[קלאופטרה (פירושונים)|קלאופטרה]]" בשתי השפות. בעזרת המסמך זיהה שמפוליון את התווים הפונטיים "k l e o p a t r a" (בתעתיק בן ימינו ''{{unicode|q l i҆ w p ꜣ d r ꜣ.t}}''). בעזרת מידע זה, ובעזרת השמות הזרים שנמצאו באבן רוזטה, חיבר שמפוליון טבלה של התווים הפונטיים בכתב החרטומים, אשר הופיעה בכתב ידו במכתב ששלח בשלהי 1822 ל[[בון-ז'וזף דסייה]] (Bon-Joseph Dacier), מזכיר האקדמיה לכתובות ולספרות יפה (Académie des Inscriptions et Belles-Lettres) של [[פריז]], שב[[האקדמיה הצרפתית|אקדמיה הצרפתית]]. מכתב זה, שנודע בשם "Lettre à M. Dacier" ("מכתב למר דסייה"), פורסם מיד עם קבלתו על ידי האקדמיה, והוא מסמן את פריצת הדרך ביכולת לקרוא את כתבי החרטומים המצריים; זאת לא רק בזכות טבלת האלפבית ושאר תוכנו של המכתב, אלא גם בזכות הערת השוליים שבה העיר שמפוליון, כי נראה שתווים פונטיים דומים קיימים לא רק בשמות יווניים, אלא גם בשמות מצריים. בשנת 1823 אימת סברה זו, כשזיהה את שמותיהם של [[רעמסס הראשון|רעמסס]] ו[[תחותמס הראשון|תחותמס]], כתובים בין תיבות [[קרטוש]], בכתבי חרטומים עתיקים בהרבה שהועתקו על ידי בנקס ב[[מקדשי אבו סימבל|אבו סימבל]] ונשלחו לשמפוליון על ידי ז'אן-ניקולא איוֹ (Jean-Nicolas Huyot). החל מנקודה זו והלאה מתפצלים סיפוריהם של אבן רוזטה ושל פענוח כתב החרטומים המצרי, מאחר ששמפוליון הסתמך על טקסטים רבים אחרים כדי לגבש מודל ראשוני ל[[דקדוק]] המצרי העתיק וכן מילון לכתב החרטומים – שני אלו פורסמו לאחר מותו.
 
===המשך המחקר===
שורה 106:
===המחלוקת בדבר תרומתם היחסית של יאנג ושמפוליון לפענוח===
[[קובץ:Place des ecritures Figeac.jpg|ממוזער|200px|שמאל|פסלו של [[ג'וזף קוסות']] (Joseph Kosuth), העתק ענק של אבן רוזטה בפיז'אק (Figeac), עיר הולדתו של שמפוליון בצרפת]]
עוד לפני פרשת סלווליני התעוררו מחלוקות סביב הפענוח בעניין קדימות ו[[גניבה ספרותית]]. עבודתו של [[תומאס יאנג]] מוזכרת במכתבו מ-1822 של שמפוליון Lettre à M. Dacier, אך לא ניתן לה הקרדיט מלא לדעת המבקרים הבריטים. למשל, [[ג'יימס בראון (סופר)|ג'יימס בראון]] (James Browne), שהיה עורך-משנה של [[אנציקלופדיה בריטניקה]], אשר הוציאה לאור מאמר של יאנג ב-1819, כתב ב-1823 בעילום שם סדרה של כתבות ל-[[Edinburgh Review]] בהן הוא שיבח את עבודתו של יאנג והאשים את שמפוליון "חסר המצפון", לדבריו, בגניבה ספרותית. הכתבות הללו תורגמו ל[[צרפתית]] על -ידי יוליוס קלפרות (Julius Klaproth) ויצאו לאור כספר ב-1827. המאמר של יאנג עצמו משנת 1823 אישר שנית את תרומתו לפענוח. פטירתם של יאנג ושמפוליון ב-1829 וב-1832 לא שמה קץ למחלוקת. עבודה מקיפה בנושא האבן, מאת [[אוצר (מקצוע)|אוצר]] [[המוזיאון הבריטי]] [[ארנסט ווליס באדג']], שפורסמה ב-1904, שמה דגש מיוחד לתרומתו של יאנג בהשוואה לשמפוליון. בשנות ה-70 של המאה ה-20 התלוננו המבקרים הצרפתים במוזיאון הבריטי שתמונתו של שמפוליון קטנה יותר מזו של יאנג. המבקרים הבריטים התלוננו שההיפך הוא הנכון. למעשה, שתי התמונות הן בגודל זהה.
 
==אבן רוזטה כמטבע לשון==
המונח "אבן רוזטה" משמש ב[[מטאפורהמטפורה|השאלה]] לדבר המהווה מפתח חשוב לשם פענוח מידע מוצפן, במיוחד כאשר חלק קטן מוכר וידוע מתגלה כמפתח להבנת השלם. לפי [[המילון האנגלי של אוקספורד|מילון אוקספורד]], השימוש הראשון של המונח הופיע במהדורת 1902 של [[אנציקלופדיה בריטניקה]] בערך על [[אנליזהכימיה כימיתאנליטית]] של [[גלוקוז]]. השימוש הכמעט מילולי של המונח הופיע בספר ה[[מדע בדיוני|מדע הבדיוני]] "The Shape of Things to Come" של [[הרברט ג'ורג' ולס]]; בספר זה, ה[[פרוטגוניסט]] מוצא [[כתב יד (מקור)|איגרת]] שכתובה ב[[קצרנות]], אשר מהווה מפתח להבנת חומרים נוספים הכתובים הן בכתב יד והן בדפוס. אחד השימושים הידועים והחשובים ביותר של הביטוי בספרות מדעית היה של חתן [[פרס נובל לפיזיקה]] [[תאודור הנש]]. במאמרו בנושא [[ספקטרוסקופיה]] משנת [[1979]] ב[[סיינטיפיק אמריקן]] כתב הנש: "הספקטרום של אטומי [[מימן]] הוא אבן רוזטה של הפיזיקה המודרנית: לאחר שתבנית הקווים פוענחה, ניתן היה להבין גם דברים רבים אחרים".
 
מאז נמצא הביטוי בשימוש רחב במדע בהקשרים שונים. לדוגמה, פענוח מלא של ה[[גן (ביולוגיה)|גנים]] העיקריים ב[[MHC|מערך תיאום הרקמות]] תואר כ"אבן רוזטה של ה[[אימונולוגיה]]".{{הערה|[http://web.archive.org/web/20070809000616/http://www3.niaid.nih.gov/news/newsreleases/2000/ihwg.htm International Team Accelerates Investigation of Immune-Related Genes], National Institute of Allergy and Infectious Diseases, Sept. 6, 2000}} לצמח [[תודרנית לבנה]] קראו "אבן רוזטה של [[בעלי פרחים]]".{{הערה|1=Simpson, Gordon G.; Dean, Caroline (2002-04-12). "[http://www.sciencemag.org/content/296/5566/285.abstract?ijkey=zlwRiv/qSEivQ&keytype=ref&siteid=sci Arabidopsis, the Rosetta Stone of flowering time?]". Science}} [[התפרצות גמא]] שנמצאה ב[[התקבצות (אסטרונומיה)|התקבצות]] עם [[סופרנובה]] זכתה לשם "אבן רוזטה להבנת מקור התפרצויות גמא".{{הערה|Cooper, Keith (2010-04-14). "[http://www.astronomynow.com/news/n1004/14GRB/ New Rosetta Stone for GRBs as supernovae]". Astronomy Now Online}} טכניקת [[אקוקרדיוגרפיה|אקוקרדיוגרפיית דופלר]] נקראה בשם אבן רוזטה על ידי חוקרים שניסו להבין תהליך מורכב שבו החדר השמאלי של [[לב האדם]] מתמלא בזמן [[אי ספיקת-לב דיאסטולית]].{{הערה|Nishimura, Rick A.; Tajik, A. Jamil (1998-04-23). "[http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0735109797001447 Evaluation of diastolic filling of left ventricle in health and disease: Doppler echocardiography is the clinician's Rosetta Stone]". Journal of the American College of Cardiology}} ה[[גשושית]] "[[רוזטה (גשושית)|רוזטה]]" משייטת ב{{ה|[[חלל}}]] במסגרת משימה לחקר ה[[שביט]] [[צ'וריומוב-גרסימנקו]], במטרה להכריע בשאלת מבנה השביט ולגלות מקורות של [[מערכת השמש]].
 
בשם "אבן רוזטה" נעשה שימוש גם בסוגים שונים של [[תרגום מכונה|תוכנות תרגום]]. "Rosetta" הוא כלי תרגום מקוון שמיוצר ומתוחזק על -ידי חברת "[[קנוניקל]]" כחלק מפרויקט "[[Launchpad]]" ונועד לסייע בהפצת תוכנות בשפה מקומית. באופן דומה, "[[Rosetta@home]]" הוא פרויקט המשתמש ב[[חישוב מבוזר קהילתי]] במטרה לפתור את בעיית חיזוי (או תרגום) [[חיזוי מבנה החלבון|מבנה החלבון]]. "[[פרויקט רוזטה]]"{{הערה|שרית פרקול, [http://perkol.itgo.com/rosetta.htm על פרויקט "רוזטה"], פורסם ב"[[מעריב]]", נובמבר 2002}} נועד לקבץ יחד מומחים ודוברי שפות שונות כדי ליצור [[מסדבסיס נתונים]] ו[[ארכיון]] של 1,500 שפות שיחזיק מעמד משנת [[2000]] ועד שנת 12000.
 
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Rosetta Stone|שם ויקישיתוף=אבן רוזטה}}
* [http://www.ancientegypt.co.uk/writing/rosetta.html אבן רוזטה במוזיאון הבריטי]
* [http://www.britishmuseum.org/explore/highlights/article_index/r/the_rosetta_stone_translation.aspx הטקסט החקוק על האבן] ‏‏{{אנגלית}}
* [http://rosettaproject.org/ אתר "פרויקט רוזטה"] שנועד ליצירת מסד נתונים ל-1,500 שפות
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
 
[[קטגוריה:כתובות]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אבן_רוזטה"