זאב הרי הרוקי צפוני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ סקריפט החלפות (מחיה), תיקון קישור לפירושונים
שורה 8:
|משפחה=[[כלביים]]
|סוג=[[כלב (סוג)|כלב]]
|מין=[[זאב מצוי]]
|תת-מין=[['''זאב הרי הרוקי צפוני]]'''
|שם מדעי=Canis lupus irremotus
}}
שורה 26:
 
== היסטוריה ==
הפעם הראשונה בה תועד פרט של זאב צפון הרי הרוקי, הייתה כאשר הוא נמצא בזמן [[נדידת בעלי חיים|נדידה]] מאזור המחייההמחיה המרכזי שלו. הפרט תועד ביערות גדולים שלימים הפכו לידועים כ"{{ה|פארק הלאומי ילוסטון}}" (''Yellowstone''). אותם זאבים התגוררו בקרבת מקומם של אמריקאים ילידי השבט טוקודיקה (Tukudika), שהחשיבו את הזאב ל[[חיה]]לחיה קדושה.
ככל שהאוכלוסייה האמריקנית החלה להתרחב במערב, בסוף [[המאה ה-19]], [[חווה חקלאית|חוואים]], [[חקלאות|חקלאים]], ו[[בוקר (מקצוע)|בוקר]]ים החלו להתיישב באזור. בבוא הזמן, זאב הרי צפון הרוקי החל לארוב ולצוד בעלי החיים שהובאו על ידי המתיישבים. חוק למיגור הזאבים, שהפכו למטרד למתיישבים, נחקק בשנת [[1915]], והריגתם הותרה באמצעות השימוש ברובים, מלכודות, ורעל. מדיניות זו נעשתה בהיקף גדול יותר, עם הקמת [[שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית]] בשנת [[1916]], שהשליט באופן מסודר ומאורגן, באמצעות החוק את "השמדת בעלי חיים וצמחייה העשויים להיות מזיקים". בשנת [[1924]], ניצודו הזאבים האחרונים שהיו מצויים באזור ילוסטון, אם כי מספר קטן של זאבי צפון הרי הרוקי שרדו בפריפריה.
 
=== תוכנית ההבראה לתת המין ===
תוכנית ההבראה לזאבי הרי הרוקי צפוני אושרה לראשונה בשנת [[1980]], אם כי יישום התקנה הוחל רק שבע שנים מאוחר יותר, בשנת [[1987]]. התוכנית דרשה שקבוצה מסוימת של זאבים תתגורר באזור ילוסטון. הקבוצה כללה לפחות עשרה [[זוג]]ותזוגות זאבים, והאוכלוסייה נשארה באזור בצורה יציבה, במשך שלוש שנים לפחות. עם זאת, זאב צפון הרי הרוקי לא היה, בעת הניסוח הראשוני של התקנה כמין נבדל ולגיטימי, ולכן הזאבים המעורבים בתוכנית ההבראה היו [[זאב המישורים הגדולים]] (''Great Plains wolf'') ו[[זאב עמק מקנזי]] (''Mackenzie Valley wolf''). הסיבה העיקרית לכך היה עקב שני תתי-מין של זאב ששוטטו באותו האזור, וכי התוכנית כיסתה את ריבוי הזאבים באזור נרחב יותר, מאשר אזור זאבי צפון הרי הרוקי, ולכן נכללו בה גם תתי-מינים נוספים שהתערבבו. מסיבה זו, תת-המין הגדול מספרית ביותר, נבחר להיות ממוקם באמצע האזור, כדי לא להפר את האיזון באזורים השונים. בתגובה לחששות על כך שאפשרו לזאבים לחיות חופשיים באזור, הטיוטה הסופית של התוכנית, שהושלמה ב-[[22 בנובמבר]] [[1994]], תיארה כי חוואים הורשו להרוג את הזאבים כאשר הם "נתפסו בשעת מעשה של הרג בעלי חיים על קרקע פרטית".
 
בשלוש תביעות טענו מתנגדי תוכנית ההבראה כי הזאבים החדשים מאיימים על אוכלוסיית הזאבים הוותיקה, ואילו התומכים דרשו להחיל מעמד מוגן באופן מלא על הזאבים. שופט בית המשפט המחוזי ויליאם פ. דאונס קבע כי ההשבה לטבע של הזאב הפרה את סעיף 10-(j), של מינים ב[[סכנת הכחדה]], שבחוק. עם זאת, פסק דין זה בוטל על ידי בית המשפט לערעורים.