הבדלים בין גרסאות בדף "ג'ורג' גרנוויל"

הוסרו 8 בתים ,  לפני 5 שנים
תיקוני תעתיק
(שינוי מתבנית מנהיג לתבנית מנהיג1)
(תיקוני תעתיק)
==ראשית חייו==
ג'ורג' גרנוויל נולד בבית ווטון (Wotton House) שבמחוז באקינגהאמשיייר ב-[[14 באוקטובר]] [[1712]]. הוא היה בנם השני של ריצ'ארד גרנוויל ושל אשתו הסטר טמפל (Hester Temple). הוא היה אחד מחמישה בנים שכולם נבחרו מאוחר יותר לפרלמנט. אחותו הסטר גרנוויל נישאה ל[[ויליאם פיט האב]]. כוונת ההורים הייתה שג'ורג' יוכשר כעורך דין. גרנוויל קיבל את חינוכו ב[[איטון קולג']] וב[[כרייסט צ'רץ' (אוקספורד)| כרייסט צ'רץ']] שב[[אוקספורד]] והתקבל ללשכת עורכי הדין ב-[[1736]].
 
==ראשית הקריירה הפוליטית==
בשנת [[1741]] נבחר גרנוויל לפרלמנט כאחד משני הנציגים של מחוז הבחירה של באקינגהאם והמשיך לייצג את המחוז במשך 29 השנים הבאות עד ליומו האחרון. הוא הצטרף לחוג הוויגים הפטריוטים שהיוו אופוזיציה ל[[רוברט וולפול]]. הפטרון העיקרי שלו היה הלורד קובהאם, שהיה מנהיג סיעה שעליה נמנו ג'ורג' גרנוויל, אחיו ריצ'ארד, ויליאם פיט האב וג'ורג' לייטלטון (Lyttelton), קבוצה שהייתה ידועה כ"נערי קובהאםקובהם" (Cobham's Cubs).
 
בדצמבר [[1744]] מונה גרנוויל כלורד הראשון של [[האדמירליות]] בממשלתו של [[הנרי פלהאםפלהם]]. ביחד עם בעלי בריתו הפוליטיים, אחיו ריצ'ארד וויליאם פיט האב, הם אילצו את פלהאםפלהם לקדם אותם על ידי מרידה בסמכותו. ביוני [[1747]] הוא מונה כלורד של האוצר.
 
ב-[[1754]] גרנוויל מונה כגזבר הצי וכחבר [[המועצה המלכותית]]. יחד עם פיט ועם עמיתים אחרים הוא הודח ב-[[1755]] לאחר שהם התבטאו והצביעו נגד עמדתה של הממשלה בוויכוח על הברית עם [[האימפריה הרוסית|רוסיה]] שעל פי דעתם הכניסה את בריטניה להוצאות מיותרות וגררה אותה לעימותים ביבשת אירופה. האופוזיציה להסתבכות באירופה הייתה הבסיס להתפתחותה של החשיבה הוויגית הפטריוטית.
 
גרנוויל ופיט הצטרפו לאופוזיציה והיו לראשי המבקרים של ממשלתו של [[תומאס פלהאםפלהם-הולסהוליס|הדוכסדוכס מניוקאסלניוקאסל]]. השניים דגלו ביצירתה של ה[[מיליציה]] הבריטית. עם התדרדרות המצב הצבאי בעקבות אובדנה של [[מנורקה]], הממשלה נחלשה באופן הולך וגובר עד שבסתיו [[1756]] היא התפטרה.
 
==חבר ממשלה==
===גזבר הצי===
לאחר התפטרות הממשלה הוביל פיט מהלך להקמתה של ממשלה חדשה בראשותו של [[ויליאם קוונדיש, הדוכסדוכס מדבונשיירדבונשייר]]. גרנוויל חזר למשרתו הקודמת כגזבר הצי והדבר היווה עבורו אכזבה, שכן הוא ציפה לקבל את התפקיד המכובד והמשתלם יותר כאחראי על תקציב הצבא (Paymaster of the Forces). לכך נוספה סדרה של עלבונות שהטיחו פיט ואחרים כלפי גרנוויל. מכאן והלאה הרגיש גרנוויל כעס כלפי פיט והתקרב ל[[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|נסיך מויילס]] הצעיר וליועץ שלו [[ג'ון סטיוארט, הרוזן מביוט|הלורד ביוט]] ששניהם היו ממתנגדיו של פיט.
 
ב-[[1758]] כגזבר הצי הוא העביר חוק שהיה יסוד למערכת הוגנת יותר של תשלום שכר לימאים ולתמיכה במשפחותיהם בהיותם בים וזכה לתשבחות על האנושיות והיעילות שלו. גרנוויל המשיך לכהן במשרתו במהלך השנים בהם זכתה בריטניה לנצחונות. באותה תקופה מת בנו בן השבע לאחר מחלה קשה וגרנוויל שהה לצדו בביתם הכפרי בווטון והגיע ללונדון לעיתים רחוקות.
 
ב-[[1761]], התפטר פיט על רקע הוויכוח על המלחמה עם ספרד, וכתוצאה מכך הוא מונה כמנהיג בית הנבחרים במסגרת ממשלתו של הלורד ביוט. נראה היה שתפקידו של גרנוויל היה למנוע מפיט למתוח ביקורת על הממשלה.
 
==מזכיר המדינה==
במאי [[1762]] מונה גרנוויל כמזכיר המדינה הצפוני ובתפקיד זה הוא נקט קו קשוח במשא ומתן עם [[צרפת]] ועם [[ספרד]] לקראת סיומה של [[מלחמת שבע השנים]]. גרנוויל דרש שישולמו פיצויים גדולים יותר בתמורה לכך שבריטניה תשיב את השטחים שכבשה במלחמה, בעוד שביוט העדיף עמדה נדיבה יותר, שבהמשך הייתה הבסיס ל[[חוזה פריז (1763)|חוזה פריז]] שנחתם ב-[[1763]]. במקום זאת גרנוויל היה כעת מקורב יותר לביוט יותר מאשר לבעלי בריתו לשעבר אשר היו קולניים יותר בהתנגדותם להסכם השלום מאשר היה גרנוויל עצמו. באוקטובר הוא מונה כלורד הראשון של האדמירליות. הנרי פוקס מונה במקומו כמנהיג בית הנבחרים וכפה את קיומו של הסכם השלום באמצעות החלטת הפרלמנט.
 
עמדתו של בויט החלה להיות בלתי מקובלת בציבור עד שהוא ביקש להגיש את התפטרותו למלך בכמה הזדמנויות. באי רצון קיבל בסופו של דבר המלך את ההתפטרות והסכים שגרנוויל יהיה ליורשו, למרות שהוא לא היה חביב על המלך. באפריל [[1763]] מונה גרנוויל כראש ממשלה.
 
==ראש ממשלה==
צעדו הראשון של גרנוויל כראש ממשלה הייתה הגשת תביעה משפטית כנגד [[ג'ון וילקס]] שפירסם את סדרת המאמרים "צפון בריטניה" (The North Briton) שלעגו לנאומו של המלך ב-[[23 באפריל]] [[1763]]. וילקס הואשם ב[[המרדה]] ובהוצאת [[לשון הרע]] ולאחר [[דו קרב]] עם אחד מתומכיו של גרנוויל, נמלט לצרפת. בהמשך נבחר וילקס כמה פעמים לפרלמנט, הכניסה לבניין הפרלמנט נאסרה עליו והוא היווה מקור לבעיה עבור כמה ממשלות.
 
בעוד בריטניה מנסה להתאושש מההוצאות שהיו כרוכות בניהולה של מלחמת שבע השנים ועם צורך גדול במימון הצבא הבריטי במושבות בצפון אמריקה, הייתה משימתו הדחופה ביותר של גרנוויל לשקם את הכלכלה הלאומית. כמו כן היה עליו להתמודד עם מרד פונטיאק של שבטים אינדיאנים בצפון אמריקה ב-[[1763]]. הצעדים הבולטים שלו היו התביעה כנגד וילקס וחקיקתו של [[חוק הבולים (1765)|חוק הבולים]], שהיה ראשית הניכור בין המושבות לבין בריטניה.
 
===חוק הבולים===
במרץ [[1765]] הוגש חוק הבולים והוא אושר בנובמבר אותה שנה. היה זה מס שהוטל באופן בלעדי על המושבות באמריקה ועל פיו נדרש תשלום מס על כל עיתון או מסמך משפטי. החוק גרם לשערורייה ציבורית ולמרי ציבורי בכל רחבי המושבות.
 
===מדיניות החוץ===
בסיכסוכים עם צרפת וספרד הצליח גרנוויל להבטיח את מטרותיה של בריטניה על ידי שליחת כוחות במסגרת מה שכונה מאוחר יותר "דיפלומטיית ספינות התותחים". בתקופת הכהונה של ממשלתו גדל בידודה הבינלאומי של בריטניה, עקב כישלונה לקיים את הבריתות עם המעצמות האירופאיות האחרות, מצב עניינים שכתוצאה ממנו נאלצו הממשלות הבאות של בריטניה להתמודד מול כמה מדינות במהלך [[מלחמת האזרחים של ארצות הברית]] כשלצדה לא ניצבת אף בעלת ברית ראויה לשמה.
 
===התפטרות===
המלך עשה מאמצים רבים לשכנע את פיט לבוא לעזרתו על ידי הקמת ממשלה, אך ללא הצלחה. בסופו של דבר הוטלה המשימה על הלורד רוקינגהאם. כאשר רוקינגהאם הסכים לקבל את התפקיד, הדיח המלך את גרנוויל ביולי [[1765]].