מועאויה הראשון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏הצבא: המצור הערבי הראשון על קונסטנטינופול
הגהה
שורה 6:
כל תקופת כהונתו של מועאויה כמושל סוריה אופיינה בעצמאות יחסית, מיסים שנגבו בתחום שליטתו לא הועברו ל[[מכה]] ו[[אל-מדינה]] וצבאו התבסס על כוחות קבע ולא על שבטים בדואים שגויס אד הוק למערכה מסוימת כמו כוחות ערבים אחרים במזרח התיכון. עצמאות זו, יחד עם כישרונו הדיפלומטי המוכח של מעאויה, הובילו לשלטון מוצלח במושגי אותו הזמן, וכתוצאה מכך תושבי סוריה נשארו תומכיו של מעאויה בהמשך דרכו כח'ליף.
 
בשנת [[656]] נרצח עות'מן ותחתיו עלה הח'ליף [[עלי אבן אבי טאלב]]. למרות שעלי לא היה מעורב ישירות ברצח עות'מאן הוא לא עצר את הרוצחים ובראשם [[מאליכ אל אשתר]] ממנהיגי כופה. כראש משפחת בני אומיה הייתה מוטלת על מועאויה המשימה לנקום את מות עות'מאן, מועאויה התנה את ה"ביעה" (שבועת האמונים) לעלי כחליף בהבאתם של רוצחי עותמאן לדין על ידי עלי עצמו או מי מטעמו, כיוון שרוצחי עותמאן נמנו עם תומכי עלי "שיעת עלי"(شيعة علي). וסירב לעזוב את תפקידו כמושל סוריה במצוות עלי. בתגובה לדברים אלה שלח עלי איגרת באמצעות שליח מטעמו אל מועאוויה ובאגרת קריאה לשבועת אמונים לעלי ולאחר מיכןמכן יוכלו לבקש את הבאתם של רוצחי עות'מאן לדין. מועאוויה לאחר התיעצויות עם יועציו החליט מועאוויה לדחות את הבקשה של עלי ושב וקרא לעלי להביא את הרוצחים לדין בטרם ישבעו אמונים לעלי. כתוצאה למבוימהמבוי הסתום שלח מועאוויה כח צבאי בראשות אלזובייר בן אלעוואם (الزبير بن العوام) וטלחה בן עבייד אללאאללה (طلحة بن عبيد الله) כדי שיבואו חשבון עם רוצחי עות'מאן. אלה יצאו לבצרה כדי לדון עם עלי בעניין רוצחי עות'מאן, אך רוצחי עות'מאן שהיו בצבא עלי רצחו אותם. דבר זה עורר את חמתו של מועאוויה והוא החל להכין צבא למערכה בינו לבין עלי. עלי יצא לעבר העיר כופה, שם אסף עשרת אלפים חיילים בכללם את אנשיו של מאליכ אל אשתר ובשנת [[657]] יצא בראש צבאו במעלה ה[[פרת]] לכיוון סוריה. ליד העיר ציפין נערכו שני הצבאות במשך שלושה חודשים ללא קרב, בתום תקופת המתנה [[קרב ציפין|תקפו כוחותיו של עלי]], אך חייליו של מועאיה הניפו על רומחיהם את דפי ה[[קוראן]] על מנת לבייש את הכוחות התוקפים, התוקפים את אחיהם המוסלמים, ולקרוא להכרעה מכוח בוררות דתית ולא מכוח החרב. ההתכחשותההתכתשות הצבאית נסתיימה בתוך זמן קצר ללא הכרעה והצדדים הלכו ל[[בוררות]]: במהלך הבוררות, אף שלא הוכרז כי עלי אינו ראוי לתואר ח'ליף, ההתייחסות אליו הייתה בשמו ולא בתוארו כח'ליף, דבר שערער את מעמדו והציבו כמועמד שווה למעאויה, ובכך התחזק מעמדו של מועאויה. בעקבות החלטת עלי להסכים למהלך הבוררות, פרשו מסיעתו ([[שיעה|שיעת]] עלי) פלג ה-[[ח'וארג']].
 
המאבק הבא בין עלי למועאויה סבב סביב [[מצרים]], עלי ביקש למנות כמושל מצרים את מאליכ אל אשתר נאמנו, בעוד מועאויה ביקש למנות את עמר אבן אל עאץ. גם במאבק זה ניצח מועאויה, אשר הסתייע בבסיס כוחו בסוריה.
שורה 13:
אך תומכיו התעקשו שאין פתרון אחר למלחמה. הגם שלחסן לא היה פתרון אחר, הכין צבא להילחם במועאוויה. מועאוויה כינס את יועציו לדון הבתפתחות המסוכנת וביקש הצעות להימנעות ממלחמה נגד חסן, נכדו של הנביא.
יועציו הציעו כי מועאוויה יבקש מחסן לוותר על הח'ליפות, ולהתמנות לח'ליף לאחר מועאוויה.
מועאוויה הסכים וקיבל את הסכמת אנשיו גם כן. בהתקרב הצדדים למצב לחימה ממשי, התבודדו חסן ומועאוויה לשיחה אישית בין שני מנהיגים, בה הציע מועאוויה לחסן לוותר על מעמד הח'ליף למועאוויה ולהתמנות לח'ליף אחריו. כך יהיה ניתן לאחד שוב את שורות המוסלמים, חסן שהיה צמא לפשרה שתמנע שפיכות דמים , הסכים לפשרה וויתר על התואר לטובת מועאוויה והודיע גם שנושא הח'ליף שלאחר מועאוויה יהיה שורא -התייעצות בין המועצה וכי הוא מסיר את מועמדותו שלו גם לאחר תקופת מועאוויה. מועאוויה ביקש את ברכתו של חסן למהלך ובין היתר שאל את חסן אם הוא רואה בו מועמד רלוונטי להיות ח'ליף, וחסן הודיע לו כי הוא רואה בו ח'ליף לגיטימי. חסן הביא את הפשרה בין תומכיו, אנשיו קיבלו את הפשרה ,וחסן יצא אל ההמון, להודיע על דבר הפשרה שתוצאותה היא שמועוויה היה הח'ליף ודם מוסלמים לא נשפך . לאלו שהתנגדו להסכם הזכיר חסן את שבועתם אליו שבין היתר כללה את ההבטחה "نسلم من سلمت ونحارب من حربت" "נשלים עם מי שהשלמת ונלחם עם מי שנלחמת".
כך השתכנעו אחרוני המסתייגים לפשרה ודרכו של מועאוויה נסללה באופן רשמי ומוכר על ידי כולם.
בעקבות זאת הפך מועאויה לח'ליף והקים את השושלת האומיית, אשר שלטה בכלל שטחי אימפריה המוסלמית עד ימיה של השושלת העבאסית.