הרצון הכללי – הבדלי גרסאות

'''הרצון הכללי''', הוא מושג מתוך [[מחשבה מדינית|הפילוסופיה הפוליטית]] של [[ז'אן-ז'אק רוסו|רוסו]], המופיע בספרו החשוב "[[האמנה החברתית (ספר)|על האמנה החברתית]]". מושגי המפתח 'הרצון הפרטי' ו'הרצון הכללי' מייצגים את הבידול הקיים בין ה[[אינטרס]] של היחיד לאינטרס הכולל של החברה כציבור.

רוסו מייחס חשיבות גדולה למושג הרצון הכללי. מושג זה מייצג על פי רוסו את סך כל ה"רצונות הפרטיים", שיש לכל הפרטים אשר שותפים ב[[אמנה חברתית|אמנה החברתית]]. רצון זה לאאינו ניתן לחלוקה, ולא ניזון מהשפעות זרות של האינטרסים הפרטיים בחברה. ה[[חירות האדם|חירות]] של היחיד באה לידי ביטוי ברצון הכללי. הפרטים בחברה מוסרים את עצמם ואת כל [[זכויות|זכויותיהם]] לידי [[ממשל|הגוף הציבורי]], כך שבסופו של התהליך, לא מסר בעצם אף אחד אחד את עצמו לשום אדם. הפרט אמנם מאבד את [[חירות האדם|חירותו]] הטבעית, אך זוכה בחירות ממוסדת. הנחת היסוד הבסיסית של רוסו בכל הקשור לרצון הכללי, היא כי אדם מסוגל לוותר על שיקוליו האנוכיים ולפעול למען טובת הכלל. בסופו של דבר זו גם טובתו שלו.

אחד המשפטים היותר שנויים במחלוקת בספרו של רוסו, האמנה החברתית, הוא המשפט שבמסגרתושבו טוען רוסו כי במידה ויהיהשיהיה מישהו "שימאן להישמע לרצון הכללי, יכריחהו לכך הגוף כולו. דבר זה אין פירושו אלא זה שיכריחוהו להיות חופשי". יש הרואים במשפט זה יסוד [[טוטליטריזם|טוטליטרי]] עד להיווצרותהכדי היווצרותה של [[דמוקרטיה טוטליטרית]], כפי שתיאר ה[[היסטוריון]] [[יעקב טלמון]],. ברם, יש לו גם היבט חיובי מאוד בכל הקשור לתפיסתו האופטימית של רוסו בכל השייך לעניין טובתו של כל פרט באותה חברה אידאלית שהוא הוגההגה.

בתפיסתו של רוסו [[חופש|אדם חופשי]] הוא אדם החי על פי ה[[תבונה|התבונה]] ונשמע לרצון הכללי. ה[[חוק]] במדינתו הוא ביטוי לרצון הכללי. רוסו ראה בחוק ערך מקודש המשמש כמחסום השומר על הפרט במדינה מפני שרירות לבו של השלטון. בני האדם כולם משרתים למעשה אחד את השני אבל אין להם אדון.