תורת כיול – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Nirlahav (שיחה | תרומות)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: כדי, על ידי, תאור\1, הווקטור, מסוי\1
שורה 2:
'''תורת כיול''' (ב[[אנגלית]]: '''Gauge theory''') היא ענף ב[[תורת השדות הקוונטית|תורת שדות קוונטית]], בעזרתו ניתן לתאר ולהראות בצורה מתמטית מהיכן נובעים שלושה מתוך ארבעת הכוחות היסודיים הידועים בטבע.
==הקדמה==
אחת ממטרות הפיזיקה היא הנסיון לפתח [[התיאוריההתאוריה של הכל|תיאוריהתאוריה של הכל]], תיאוריהתאוריה פיזיקלית אחת שתתאר ותאחד את כל תופעות הטבע בעזרת מספר מצומצם של גדלים יסודיים. התורה הפיזיקלית המתקדמת ביותר הקיימת כיום אשר מתקרבת צעד נוסף לחזון זה ושאוששה בניסויים היא [[תורת השדות הקוונטית]]. תורה זו מצליחה לאחד את [[תורת הקוונטים]] עם [[תורת היחסות הפרטית]], מצליחה לתאר את החלקיקים השונים בטבע ולאחד שלושה מתוך ארבעת הכוחות היסודיים בטבע. לפי תורת השדות הקוונטית הדבר הבסיסי ביותר אינו [[חומר]], [[אנרגיה]] או [[כוח]] אלא [[שדה (פיזיקה)|שדה]]. ישנם שדות שיוצרים את חלקיקי החומר ושדות שיוצרים את הכוחות היסודיים בטבע. בעזרת תורת כיול ניתן להראות ששדות רוב הכוחות היסודיים בטבע נובעים מתוך שדות החומר, כך ששדות החומר הם גדלים יסודיים יותר משדות כוח אלה. בנוסף, [[פיזיקה מודרנית|בפיזיקה המודרנית]] יש חשיבות רבה ל[[סימטריה|סימטריות]]. כאשר יש מספר חלקים סימטריים זה לזה, הכוונה היא שאי אפשר להבדיל ביניהם. מתוך [[משפט נתר (פיזיקה)|משפט נתר]] מתברר שסימטריות הן מקור [[חוק שימור|לחוקי שימור]]. לדוגמה, [[חוק שימור התנע]] נובע מתוך סימטריה מרחבית - כאשר אין הבדל בין כל כיוון בו אפשר לנוע (בשום כיוון אין כוחות שמפריעים בדרך) התוצאה היא שבכל כיוון התנע נשמר (אין שום כוח שיגרום לו להשתנות). לפי תורת השדות הקוונטית, השדה נמצא בתחום מסוים של המרחב והזמן וכופה באזור זה סימטריה מסוימת שיוצרת גדלים נשמרים כמו [[מסה]], [[מטען חשמלי]], [[תנע]] וכדומה (במילים אחרות השדה יוצר חלקיקים בעלי הגדלים הנשמרים הללו). לכן כדי להסביר את החלקיקים והכוחות השונים בתורת השדות הקוונטית השדות צריכים לקיים סימטריות שונות, בייחוד נחפש מתי האנרגיה של השדה (שמבוטאת מבחינה מתמטית בעזרת [[לגראנז'יאן]]) תשאר סימטרית. זאת אומרת אילו פעולות אפשר לעשות על השדה ובכל זאת האנרגיה לא תשתנה. כך אפשר למצוא את משוואות התנועה שמתארות את התנהגות החלקיקים השונים הנוצרים בשדה. בנוסף, פיזיקאים גילו שאפשר להגיע (כמעט) לכל הכוחות היסודיים בטבע בעזרת שבירה מסוימת של סימטריות האנרגיה הללו. אם מתחילים מסימטריה מסוימת ומעוותים אותה מעט, כך שעדיין יש סימטריה אבל חלקית, מופיע כוח שמנסה להחזיר את הסימטריה המושלמת המקורית. כוח זה יהיה בדיוק אחד הכוחות היסודיים בטבע. לתהליך זה קוראים '''תורת כיול''' או '''סימטריית כיול''' וכך מקבלים את רוב הכוחות הידועים בפיזיקה מתוך תורת השדות הקוונטית. הרעיון של תורת הכיול מבוסס על עיוות הסימטריה כך שבכל נקודה ונקודה הסימטריה מעט שונה. התלות הזו של הסימטריה במיקום ובזמן מעוותת אותה (ראו התמונה).
 
[[קובץ:הדגמת תורת כיול בעזרת מראה מעוותת.jpg|ממוזער|400px|ניתן להדגים את העקרון מאחורי תורות כיול של שדות קוונטיים בעזרת אנלוגיה למראה מעוותת:תחילה יש סימטריה, כמו בתמונת המראה השמאלית בה רואים השתקפות שעונים עגולים וסימטריים. לאחר מכן מכניסים עיוות בסימטריה על ידי תלות של הסימטריה במיקום, כמו בתמונת המראה האמצעית. מראה זו מעוותת את סימטריות השעונים. צורת השעון המשתקפת תלויה בעיוות המראה ששונה בכל נקודה ונקודה של המראה, וכך כל נקודה מורחת ומזיזה את דמות השעון בצורה אחרת. בשלב האחרון מחזירים את הסימטריה על ידי כיול מחדש. כיול זה מתאים לאחד הכוחות היסודיים (תמונת המראה הימנית). כך כל כוח יסודי "מתנגד" לעיוות מסוייםמסוים ומחזיר את הסימטריה]]
 
ניתן להדגים את העקרון המתמטי מאחורי תורות כיול בעזרת התמונה של המראה המעוותת. בתמונה ניתן לראות קיר מלא שעונים דרך מראה רגילה ומראה מעוקמת. כתוצאה מהמראה המעוותת, כל השעונים שיש להם סימטריה עגולה יפה (תמונה שמאלית) נראים לא עגולים ולא סימטריים יותר (תמונה אמצעית). הסימטריה המקורית של השעונים התעוותה, כל העיגולים נראים מרוחים. העיוות נוצר בגלל המראה העקומה, צורת השעון המשתקפת תלויה בעיוות המראה ששונה בכל נקודה ונקודה של המראה, ולכן כל נקודה מורחת ומזיזה את דמות השעון בצורה אחרת. ז"א שהסימטריה של צורת השעון נשברה כי היא תלויה בעיוות שיש בכל נקודה במראה. באותו אופן, אפשר לעוות את הסימטריה של אנרגיית השדות כך שהיא תלויה בכל נקודה ונקודה במרחב ובזמן ואז כדי להחזיר חזרה את הסימטריה המקורית (כמו בתמונה הימנית) צריך להוסיף שדה חדש (שיוצר חלקיקים חדשים) הנקרא '''שדה כיול''' ושדה זה מתאים לאחד משלושת השדות של הכוחות היסודיים בטבע, [[אלקטרומגנטיות|הכוח האלקטרומגנטי]], [[הכוח הגרעיני החזק]] או [[הכוח הגרעיני החלש]]. יש סימטריה מתאימה לכל אחד מהכוחות הללו (נקראת [[סימטריה גלובלית]]) שונתנת, לפי [[משפט_נתר_(פיזיקה)|משפט נתר]], מטען נשמר. כאשר מעוותים את הסימטריה הזו על ידי תלות במקום ובזמן מקבלים את שדה הכוח ואת חלקיקי הכוח המתאימים המנסים להחזיר את הסימטריה למצבה המלא. לשיטה הזו קוראים '''סימטריית כיול''' (אנו מכיילים מחדש את הסימטריה שעוותה ומקבלים שדה כוח). במקרה של [[אלקטרומגנטיות|הכוח האלקטרומגנטי]], מתחילים מסימטריה גלובלית ששומרת על האנרגיה של השדה ומוסיפה לשדה מטען החשמלי קבוע ונשמר. בעקבות עיוות של הסימטריה הזו מכיילים על ידי הוספת שדה אלקטרומגנטי (עושה את הכוח האלקטרומגנטי) אשר מחזיר את הסימטריה כך שהאנרגיה נשמרת למרות העיוות. לסיכום, התחלנו משדה חומר, קיבלנו ע"יעל ידי סימטריה את המטען החשמלי וע"י עיוות סימטריית המטען החשמלי וכיול קיבלנו את שדה הכוח האלקטרומגנטי המתאים למטען החשמלי. בצורה דומה, על ידי סימטריות שונות, ניתן לקבל את שדה הכוח הגרעיני החזק ושדה הכוח הגרעיני החלש מתוך שדות חומר בעלי הסימטריה המתאימה. כוח ה[[כבידה]] (המתואר בעזרת תורת היחסות הכללית) הינו הכוח היחיד שאי אפשר לקבל מתוך שדות בעזרת תורות הכיול שיש בידינו כיום.
 
==כיול שדה אלקטרומגנטי קלאסי==
שורה 13:
<math> \vec B= \vec\nabla \times \vec A </math>
 
כאשר <math> \vec A </math> הוא [[פוטנציאל וקטורי|הפוטנציאל הוקטוריהווקטורי]].
 
הפוטנציאל הווקטורי של שדה מגנטי נתון אינו נקבע באופן יחיד. אם <math> \vec A </math> הוא פוטנציאל וקטורי לשדה <math> \vec B </math> אזי גם <math> \vec A' = \vec A + \vec\nabla \psi </math> (עבור כל שדה סקלרי <math>\ \psi </math>) הוא פוטנציאל וקטורי הקובע את אותו השדה <math> \vec B </math> (כיוון ש <math> \vec\nabla \times \vec\nabla\psi = 0 </math>).
שורה 27:
<math>\nabla^2 \vec A - \frac{1}{c^2}\frac{\partial^2 \vec A}{\partial t^2} = -\frac{4\pi}{c}\vec J </math>
 
כך ניתן לכייל את הפוטנציאל הוקטוריהווקטורי תוך שמירה על אותו שדה מגנטי. מכאן שהשדה המגנטי נשאר קבוע תחת טרנספורמציית כיול ו[[משוואות מקסוול]] (המתארות את השדות המגנטיים והחשמליים) לא משתנות ולכן סימטריות תחת טרנספורמציית הכיול.
 
תורת השדות הקוונטית משתמשת ברעיון הכיול כדי להחזיר סימטריה שעוותה עקב [[העתקה לינארית|טרנספורמציות]] לוקליות (תלויות במיקום ובזמן).
שורה 70:
כעת הלגראנז'יאן נכתב:
:<math> \mathcal{L} = \bar\psi(i \gamma^\mu D_\mu - m) \psi </math>
וכאשר נפעיל את הטרנספורמציה הלוקאלית, נראה שהלגרנג'יאן אכן סימטרי תחתיה. הסימטריה חזרה בזכות שדה הכיול של הכוח האלקטרומגנטי. כך נוסף השדה האלקטרומגנטי ללגרנג'יאן בכדיכדי להחזיר את סימטריית המטען החשמלי שעוותה.
 
==מגבלות השיטה==
בעזרת תורת כיול ניתן לקבל בצורה מתמטית את שדה הכוח האלקטרומגנטי, שדה הכוח הגרעיני החזק ושדה הכוח הגרעיני החלש מתוך שדות חומר בעלי סימטריה מתאימה. הכוח היסודי הרביעי המוכר כיום - כוח ה[[כבידה]], המתואר בעזרת תורת היחסות הכללית, הינו הכוח היחיד שאי אפשר לקבל בעזרת תורת הכיול שיש בידינו כיום. כאשר מנסים להפעיל את תורת הכיול על שדות [[גרוויטציה]] מקבלים פתרונות מתבדרים לאינסוף שאינם ניתנים לסילוק ולכן אינם מייצגים נכונה את כוח הכובד (שאינו אינסופי). השאלה כיצד לתאר בעזרת תורת השדות הקוונטית ותורת כיול את כוח הכבידה היא אחת מהבעיות המרכזיות כיום בתחום זה. [[תורת המיתרים]] היא דוגמה לתיאוריהלתאוריה המנסה לפתור בעיה זו בעזרת גישה שונה מהגישה שתוארה כאן, אך עדיין איננו יודעים האם גישה זו נכונה.
 
== ראו גם ==