מצוות תוכחה – הבדלי גרסאות

==דיני המצווה==

 

 

לעומת זאת, ב[[מצווה מדאורייתא|מצווה מהתורה]] הכתובה בפירוש בתורה אין קיים כלל זה, אלא חיוב המוכיח את חבירו הוא לפנות אליו בסתר ובלשון רכה ובדברי נחת ולעשות הכל כדי שלא יביישו. ורק אם אין זה עוזר הוא נדרש אף להרבות תוכחותיו אל החוטא עד שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח, וזאת מדין הערבות שנטלו עם ישראל זה על זה. אולם, אם רואה המוכיח שלא הייתה בדברי תוכחותיו שום תועלת, או שהחוטא עלול לנהוג כלפיו באלימות ולהרגו, אזי פטור הוא מהמצווה. ודרשו חז"ל: {{ציטוטון|ואמר [[רבי אילעא]] משום ר' [[אלעזר ברבי שמעון]] כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע|מסכת יבמות, דף סה}}.