הדירות – הבדלי גרסאות

המונח "הדירות" ב[[עברית]] חודש ע"יעל ידי [[האקדמיה ללשון]], על פי [[שורש (שפות שמיות)|שורש]] ממקור [[ארמית|ארמי]] ה-ד-ר שמשמעותו "חזרה", וממנו נגזרה גם המילה "[[הדרן]]". ה[[פילוסופיה של המדע|פילוסוף של המדע]] [[יוסף אגסי]] נוהג להעיר כי המילה "חזירות" בעברית כבר הייתה תפוסה.

באנגלית מתייחסים למושג במונח replicability, ולעתים repeatability או reproducibility. המונח האחרון נמצא מאז [[המאה ה-21]] בשימוש בעיקר בתחום [[מדעי המחשב]] לציון היכולת לשחזר מתוך תצפית או ניסוי שכבר נערכו את הניתוח ה[[סטטיסטיקה|סטטיסטי]], התוצאות, הטבלאות והגרפים שפורסמו בספרות המדעית. בעקבות זאת יש המשתמשים במונח הראשון ליכולת לערוך מחדש את הניסוי או התצפית ולקבל שוב ושוב את אותן התוצאות, למשל במועד אחר, על- ידי נסיין אחר, או במעבדה אחרת.

משאבת האוויר, שבמושגי המאה ה-17 הייתה מכשיר מדעי יקר, מסובך וקשה לבנייה, גם הובילה לוויכוח המתועד הראשון על הדירות של תופעה מסויימתמסוימת במדע. המדען ה[[הולנד|הולנדי]] [[כריסטיאן הויגנס]] בנה ב[[אמסטרדם]] את משאבת האוויר הראשונה שלא נמצאה תחת שליטתם הישירה של בויל ועוזרו דאז [[רוברט הוק]]. הוא דיווח על תופעה שבה הריק בתוך המשאבה שלו גרם למים "לרחף" בראש שפופרת ריקה (למעשה מוחזקים על- ידי בועת אויר, מה שהויגנס כינה "anomalous suspension"). הוק ובויל לא הצליחו לשחזר את התופעה במשאבות האוויר שלהם, וכתוצאה מכך עלו ספקות לגבי נושא הריק בכללותו, ולגבי סמכותו המדעית של הויגנס בפרט. בהליך יוצא-דופן באותה תקופה הוזמן הויגנס לאנגליה בשנת 1663, ובהנחייתו הישירה הצליח הוק לשחזר את התופעה. בעקבות זאת נבחר הויגנס כחבר זר בחברה המלכותית. הסיבה המדוייקתהמדויקת לחוסר ההדירות בתופעה זו הובררה במלואה רק במאה ה-20.

אמירות מעין אלו מבטאות [[דוגמה]] רווחת בקהילה המדעית המודרנית, בעיקר בתחומי [[מדעים מדוייקיםמדויקים]] ו[[מדעי החיים]], לפיה הדירות הינה [[תנאי הכרחי]] (אם גם לא [[תנאי הכרחי ומספיק|מספיק]]) לביסוסה של עובדה מדעית, ולעצם קיומה של סמכות מדעית בנושא כלשהו. למשל, בתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] דחתה מרבית הקהילה המדעית את הטענות לביצוע [[היתוך קר]]. נימוק עיקרי לדחייה היה כשלונם של מרבית הנסיונות לשחזר את התופעה, אפילו לפני שהתגלתה השגיאה המקורית בחישוביהם של ה[[כימה|כימאים]] שטענו לתגלית.

במאה ה-21 הזהירו מספר מדענים מפני [[כשל לוגי|כשלים]] ו[[נטאי|נטאים]] אשר גורמים לחוסר הדירות בתחומים מסויימיםמסוימים של המדע המודרני, ובעיקר ב[[פסיכולוגיה]] וברפואה. מבין מדענים אלו מפורסם בייחוד ג'ון יואנידיס, פסיכולוג אמריקאי הטוען שבתחומים המדוברים, יותר מ-50% מן ה"תגליות" אשר מתפרסמות במאמרים מדעיים אינן משוחזרות בניסויים נוספים, והן למעשה שגויות. בין הכשלים והנטאים אשר עשויים להשפיע על שיעור התגליות השגויות:

* '''נטאי הפרסום:''' כתבי-עת מדעיים לעתים קרובות מעדיפים לפרסם מחקרים המכריזים על תגליות, ובייחוד תגליות הזוכות לעניין ציבורי ופרסום באמצעי התקשורת, מאשר מחקרים הבודקים תגליות קודמות ומודיעים על כשלוןכישלון לשחזר אותן.

כשל נפוץ אפילו בין מדענים רבים הוא לחשוב ש'''אחוז התגליות השגויות במדע''' אינו יכול להיות גדול מרמת המובהקות הסטטיסטית המקובלת. במדעי הרפואה וה[[ביולוגיה]] מקובל לדחות השערה כאשר המובהקות הסטטיסטית בניסוי שבדק אותה שווה או גדולה מ-0.05 (שהם 5%), ולכן מדענים רבים סבורים אינטואיטיבית שלכל היותר 5% מן התגליות המתפרסמות בתחום הרפואה והביולוגיה עלולות להיות שגויות. אך ההגדרה הנכונה של מובהקות סטטיסטית היא הסיכוי לקבל את תוצאות הניסוי בהנחה ש[[השערת האפס]] היא נכונה, כלומר בהנחה שהשערת הניסוי שגויה ([[שגיאות מסוג I ו-II|טעות מסוג I]] או בכינוי נפוץ באנגלית false positive). אחוז התגליות השגויות הכללי במדע תלוי לא רק ברמת המובהקות, אלא גם בשני גדלים חשובים נוספים - ה[[עוצמה סטטיסטית|עוצמה הסטטיסטית]], וביחודובייחוד '''אחוז ההשערות הנכונות מתוך כלל ההשערות שנבדקו'''. בכך ניתן להיווכח באמצעות הדוגמה המספרית הבאה:

נניח שבשנה מסויימתמסוימת בתחום מסוייםמסוים במדע נבדקו בניסויים 1000 השערות, שמתוכן 100 הן אכן נכונות (כלומר שיעור של 10%). לא כל ההשערות הנכונות תהפוכנה בהכרח לתגליות - העוצמה הסטטיסטית היא אחוז ההשערות אשר מתגלות בפועל בניסוי מתוך ההשערות הנכונות. אם נניח שבתחום המדעי המדובר העוצמה הסטטיסטית היא 80%, אזי רק 80 מתוך 100 ההשערות הנכונות תתקבלנה בניסויים כתגליות. יתר על כן, אם רמת המובהקות הסטטיסטית הנהוגה בתחום היא 5%, אז מתוך 900 ההשערות שאינן נכונות, 5% או 45 השערות תתקבלנה בטעות כ"תגליות". המספר הכללי של תגליות שתתפרסמנה באותה השנה בספרות המדעית יהיה איפוא 45+80=125, ומתוכן 45 תהיינה שגויות - שיעור תגליות שגויות של 36% הגבוה בהרבה מרמת המובהקות.

בדוגמה זו ניתן לראות שלאחוז ההשערות הנכונות מתוך כלל ההשערות הנבדקות יש חשיבות רבה. אם מרבית ההשערות שמדענים בודקים בתחום מסוייםמסוים אינן נכונות, אזי אפילו האחוז הקטן מתוכן שמתקבלות בטעות כתגליות עלול להיות גדול ממעט ההשערות הנכונות. למשל, אם בדוגמה המספרית למעלה נקטין את אחוז ההשערות הנכונות ל-1% בלבד יתקבל שיעור תגליות שגויות של 86%, אשר תואם את אזהרתו של יואנידיס ש"רוב התגליות המתפרסמות הן שגויות". מכאן מסיק יואנידיס שבתחומי מדע בעלי בסיס תאורטי חלש יותר, כמו פסיכולוגיה, יתכןייתכן שרמת המובהקות הסטטיסטית המחמירה שדורשים המדענים בניסוי אינה מספקת להציל את התחום מן הקושי לנסח השערה נכונה.