ג'ובאני בוקאצ'ו – הבדלי גרסאות

'''ג'ובאני בוקאצ'ו''' (ב[[איטלקית]]: '''Giovanni Boccaccio'''{{כ}}; [[16 ביוני]] [[1313]] – [[21 בדצמבר]] [[1375]]) –היה [[סופר]] [[איטליה|איטלקי]], נודע בעיקר בזכות יצירתו הגדולה '''[[דקאמרון]]'''. ממבשרי [[הרנסאנס האיטלקי]] וכתביו היוו בסיס ליצירת השפה ה[[איטלקית]] הספרותית.

אף שבעברבעבר רווחה ההנחה שנולד ב[[פריז]], כיום חוקרי בוקאצ'ו משערים שנולד ב[[פירנצה]] כבן לא חוקי. אביו, אדם בעל השפעה ומקורב למלך, הכיר בו והכניסו לביתו, ומגיל צעיר גדל תחת אשתו החוקית של האב. כבר בעודו ילד הושפע חינוכו מרוחו של [[דנטה אליגיירי|דנטה]] ומיצירתו.

הוא נשלח ללמוד בנקאות ב[[נאפולי]] ונראה שבעיר קוסמופוליטית זו שעל חוף ים ספג שלל השפעות וחוויות. אחר כך התמסר ללימודי חוק כנסייתי. אך לאכזבתו הגדולה של אביו, את עיקר תשומת לבו משכה ה[[ספרות]]. יצירותיו הראשונות עוסקות כולן ב[[אהבה רומנטית|אהבה הרומנטית]] ונוגעות בה מזוויות שונות. נולדו לו בשנות השלושים של המאה ה-14 שני ילדים בלתי חוקיים, בעשור הבא ונוספו עליהם בעשור הבא שני ילדים נוספים.

ב-[[1340]], זמן של משבר כלכלי, חזר ל[[פירנצה]] ונראה שרמת חייו ירדה. נטשה אותו אהובתו בנאפולי, בת אצילים קלת דעת בשם מריה ד'אקוינו.

ב-[[1358]], עם מות בתו, התאבל עליה קשות. באותו זמן המשיך להשתקע בספריו וגם בפירוש על דאנטה. כדי שיוכל להמשיך בחיבור על אלי [[יוון]] התמסר לחברתו של אדם בלתי נסבל, כומר בן קלבריה, שלימד אותו על שפת יוון ועל תרבותה.

ב-[[1362]] הייתה לביקורו של נזיר אצלו השפעה רבה. הנזיר ניבא את מותו הקרב ושידלו להתמסר לדת ולא רק לספרות. ואכן, עוד קודם לכן החל בוקאצ'ו בלימודי כמורה. הוא השתוקק לשרוף את כתבי היד החילוניים שלו אך לבסוף פטרארקה מנע ממנו לעשות זאת.