|
== היסטוריוגרפיה של ערביי ארץ ישראל ==
{{להשלים}}
ערביי ארץ ישראל כחלק מהאוכלוסייה המזרח תיכונית המגוונת, עוררו עניין רב בקרב חוקרים במיוחד מאז המאה ה-19, כאשר ארץ ישראל הפכה להיות בתפיסתם של מדינאים ב{{ה|מערב}} צומת דרכים בעלת ערך אסטרטגי מדיני וצבאי; כבר לא רק "טרה סנטה", אלא אזור שהשליטה בו תעניק הגמוניה פוליטית ב{{ה|מזרח התיכון}}. בעקבות זאת, הגיעו נוסעים וחוקרים רבים, רובם נתיני המעצמות האירופאיות וחלקם פקידים וקונסולים, אל ארץ ישראל וסביבתה; ובעקבותיהם, הוקמו מחלקות להוראת התרבות והשפה הערבית במוסדות אקדמיים ברחבי העולם.{{הערה|ראו: [[יהושע בן-אריה]], "אורחות חיים ומנהגים של האוכלוסייה המקומית הארץ-ישראלית כפי שנתפסו ונלמדו במאה התשע-עשרה ועד 1948", '''וזאת ליהודה''', ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2003, עמ' 470-477.}}
ארץ ישראל המקראית היא אזור מקודש ב[[נצרות]], ב[[יהדות]] וב[[אסלאם]] וככזו עוררה עניין רב בקרב מאמיני שלוש הדתות. מאז התעוררות [[ציונות|התנועה הציונית]] מחד והלאומיות של ערביי ארץ ישראל מאידך, שאלת הזיקה ההיסטורית לארץ הפכה לטעונה מבחינה פוליטית והרבו לעסוק בה היסטוריונים ואישי ציבור.{{הערה|"אורחות חיים ומנהגים של האוכלוסייה המקומית הארץ-ישראלית כפי שנתפסו ונלמדו במאה התשע-עשרה וע 1948", מאת [[יהושע בן-אריה]], מתוך אוסף "וזאת ליהודה", בהוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2003, עמ' 470-477}}
במסגרתכך המחקריםלמשל, הללו קמוישנן תאוריות שונות לגבי מקור ההתיישבות הערבית, החקלאית והעירונית בארץ ישראלהערבית. כך למשל, הכומר האנגליקני [[ארתור סטנלי]] הציג בנאום בישיבת ההקמה של קרן החקר הבריטית ב-[[1865]] את ההשערה שערביי ארץ ישראל הם צאצאי [[כנען|הכנענים]], שישבו בארץ לפני התיישבות שבטי ישראל. השערה זו הורחבהפורטה בידי החוקר הצרפתי [[שארלכריסטיאן קלרמון-גנוגאנו]], ואליואליו הצטרפו [[קלוד רנייה קונדר]] ו[[אליזבת פין]]. לפי התאוריה, ה[[פלאח]]ים יושביבני הכפרים משמרים אורחות חיים קדומים ושמות היסטוריים ובעיקרםובניגוד ל[[בדואים]] ולערבים העירוניים הם תושבימשוקעים הארץבקביעות הקדומיםבאדמתם, שהמירוולפיכך אתיש דתםלהסיק (היהודיתשבעיקרם אוהם הנוצרית)תושבי לאיסלאםהארץ בדרךהקדומים, כללשהמירו בכפייה,את דתם אך שמרו על אופיים האתני;. וזאתהשערה בניגודזו ל[[בדואים]]נתמכה הנודדיםבתקופת ולערביםהמנדט העירונייםהבריטי (שרובם,בידי מאהכותבים הפרו-19ערבים, היובמידה צאצאירבה הכובשיםבתגובה הערבים).ל[[הצהרת תיאוריהבלפור]] זוולטענות התגלגלההציוניות במאהלזכות ה-20,היסטורית אלעל מחקריהםהארץ. שלמאוחר היסטוריוניםיותר והוגיחזר דעותעליה בני[[יאסר אומות אחדות, ובכללם בעלי תפיסת פרו-ערביתערפאת]].
היהודים הציונים צידדו לרוב בגישות אחרות. [[יצחק בן-צבי]] ו[[דוד בן-גוריון]]{{הערה|ראו למשל: "[http://benyehuda.org/ben_gurion/anaxnu02.html לבירור מוצא הפלחים]", [[דוד בן-גוריון]], התפרסם לראשונה בלוח אחיעבר, שנה ראשונה, [[ניו-יורק]] [[1917]]}} בצעירותם אימצו את הפילוח האתני שהגה קלרמון-גאנו אך ייחסו את הפלאחים דווקא ליישוב היהודי הקדום. לימים התאוריה שלהם נתמכה בידי [[ישראל בלקינד]], חלקים מ[[התנועה הכנענית]] ואישים אחרים שתמכו בדו-קיום ערבי-יהודי.
התיאוריה כי יושבי הכפרים הם משמרים מסורות יהודיות קדומות באורח חייהם ובשמות אתרים, מושגים וחפצים נתמכה בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי, בין השאר, על ידי חוקרים והוגי דעות יהודים [[ציונות|ציונים]], כגון [[ישראל בלקינד]], [[יצחק בן-צבי]] ו[[דוד בן-גוריון]]. ההיסטוריון ולימים [[נשיא מדינת ישראל]] השני יצחק בן-צבי, טען כי "התושבים הכפריים של ארץ-ישראל לא נתבטלו על ידי הכִבוש [הערבי] ולא נתחדשו על ידיו. הם נשארו בארץ ועליהם נצטרפו אלמנטים אחרים. בעיקר מתיחשים הם על התושבים היהודים החקלאים, אלא שעל אלה נספחו כמה אלמנטים לא-יהודים, הן מהתושבים הקודמים והן מהתושבים שבאו במשך הדורות. הסימנים שישנם בלשון, בנומנקלטורה [שמותיהם] של המקומות, בפולחן ובמנהגים הדתיים ... מעידים על זה"; בן-צבי טוען שהיישוב הארץ-ישראלי שלפני הכיבוש היה מורכב מבני קבוצות אתניות אחדות, ו"זרם הכובשים הערבים שהפך להיות הקבוצה השלטת בארץ, התיישב בעיקר בערים".{{הערה|יצחק בן-צבי, '''אוכלוסי ארץ ישראל''', '''כתבי יצחק בן-צבי''', עמ' 149, ראו גם: שם, 165-121. [[דוד בן-גוריון]], "[http://benyehuda.org/ben_gurion/anaxnu02.html לבירור מוצא הפלחים]",[התפרסם לראשונה ב[[לוח אחיעבר]], שנה ראשונה, [[ניו-יורק]] [[1917]] ].}} ואחר כך על ידי חברים ב{{ה|תנועה הכנענית}}.
מאז [[שנות השישים]], התרחב המחקר של ערביי ארץ ישראל וסביבתה, ותקציבים רבים; הוקדשובעקבות להקמתםהקמתם של מכוני מחקר, חוגים אוניברסיטאייםאוניברסיטאים ובמות לפרסום מחקרים לתולדותיהם במוסדות אקדמיים ברחבי העולם. החוקרים בדקו את מאפייני התנועה הלאומית הפלסטינית, את דימיונם למאפייני תנועות לאומיות אחרות; את ההשפעות ההדדיות בין התנועה הלאומית הפלסטינית, לבין תנועות לאומיות ערביות בארצות אחרות; וכן בין הראשונה, לבין התנועה הלאומית היהודית בארץ ישראל. פרופ' [[יהושע פורת]] טען במחקריו שפורסמו בספרו '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית]]''' כי התפתחותה של התנועה התחוללה במשולב עם התפתחות המפעל הציוני והתרחבות [[היישוב]], תוך השפעה הדדית זו על זו.
==מוצאם של ערביי ישראל לפי המחקר הגנאלוגי==
|
