בדואים בישראל – הבדלי גרסאות

דפוסבמרחבי ההתיישבות הבדואי במדבריותהמדבריות אליהם פלשוחדרו היו תלויי קיומה של התיישבות קודמת במקום.הבדואים, במדבר הסורי ובמדבר [[עבר הירדן המזרחי|העבר ירדני]], דליליהייתה האוכלוסייה,יכולת לתוכםקיום חדרושל הבדואים, היה קל יותר להתיישבהיישוב ללא חיכוך עם אוכלוסיות מקומיותהפרעות. לעומת זאת ב[[נגב]] עד לעת החדשה הסתמנה שיטהשיטת שלהפלישה הסתננותכהסתננות תחילה עד לגבול יישוב. במקומות בהם התקיימהה[[יישוב]] התיישבותהיה דלילהדליל וחסרתולא ישעמוגן ניסו הבדואים לדחוק אותהאותו בכוח, ובמקומות בהם היו מספר יישובים מבוססים ומוגנים היטב הסתפקו בקביעת גבולם לידם.

במאה ה-19 [[האימפריה העות'מאנית|הרשויות העות'מאניות]] עשו מאמצים רבים על מנת ליישב אותם ובמידה מסוימת אף הצליחו - בתחילת המאה ה-20 מרביתם של הבדואים באזור היו מיושבים או עברו מנוודות לנוודות למחצה והיו מעורבים בחקלאות במידה שונה. כך למשל מעיד החוקר Edward Hull שסייר באזור [[תל הרור]] בשנת 1883 {{ציטוטון|האזור המשתרע הוא בעל טבע פורה ביותר.. המחוז מעובד באקסטנסיביות על-ידי שבט התראבין (Tarabin Arabs), ועל-ידי קבוצות קטנות של פלאחים המגיעות לאזור לעונה שבין הזריעה לקציר וחיים עם משפחותיהם באוהלים המוקמים בנקודות מוגנות. כאן משתמשים בגמלים בעיקר לחריש, כאשר גמל אחד שווה לשני שוורים ודמותו הכחושה והגבוהה של "ספינת המדבר" מופיעה לעיתים קרובות על קו הרקיע נעה לאיטה לפני החורש והמחרשה.. היקף הקרקע המעובדת כאן, כמו גם כל הדרך לעזה, הוא עצום, ויבול התבואות כגון חיטה, שעורה ותירס, עולה בהרבה על צרכי התושבים. למעשה, כמויות גדולות של מוצרים חקלאיים הגדלים באזור זה מיוצאים כל שנה מיפו וערים אחרות}} {{הערה|[https://archive.org/details/mountseirsinaia00hullgoog, E.(1885). Mount Seir, Sinai and Western Palestine. London: Richard Bentley] עמוד 139}}, גם יצירתם של גבולות בינלאומיים גרמה לירידת הנוודות ועודדה השתקעות ומעבר לחקלאות. עד קום המדינה קיימו הבדואים בנגב אורח חיים נוודי למחצה - מגורים קבועים וגידולים חקלאיים בעונת החורף ונדודים עם עדרי ה[[צאן]] בעונת הקיץ, חלק מהאוכלוסייה מצא פרנסה גם במפעלי סלילה ופיתוח תשתיות של שלטונות המנדט{{הערה|שם=פריזו|Cédric Parizot. [http://bcrfj.revues.org/document1742.html "Gaza, Beersheba, Dhahriyya: Another Approach to the Negev Bedouin in the Israeli-Palestinian Space"]; Bulletin du Centre de recherche français de Jérusalem, 2001}}. מעבר הבדואים לחקלאות הואץ בתקופת המנדט, ב-1928 עובדו בנגב 1.5 מליון דונם ובשנים 1934-5 נמצאו בעיבוד חקלאי 2,109,234 דונם. החוקרת [[רות קרק]] העריכה כי שטח מעובד זה, בהתחשב בכך שהבדוויםשהבדואים עיבדו את קרקעותיהם לסירוגין (שנה שנתיים של הפסקה לאחר שנת עיבוד), משמעו שטח עיבוד

עד שנות ה-1950, רוב מוחלט של הבדואים בישראל לא ידעו קרוא וכתוב. לאחר החלת החוק הוא יושם בפועל באופן חלקי ביותר. בתקופת הממשל הצבאי בין השנים 1948-1966 הוגבלה הניידות של האוכלוסייה הערבית-הבדואית, והיה עליהם לבקש היתר מיוחד לתעסוקה וללימודים. כתוצאה מכך, נמנעה מרבים, ובמיוחד מנשים, נמנעה הזכות לחינוך. רק בשנות ה-70 המאוחרות החלה המדינה ליישם את חוק חינוך חובה בנגב. שני בתי ספר נבנו בשני יישובים בדואים. בניגוד לנשים הערביות מצפון הארץ, שהייתה להםלהן גישה למערכת חינוך מפותחת, לנשים הערביות הבדואיות כמעט ולאלא הייתה כלכמעט גישה למערכות חינוך פורמליות. רק ב-1976 האישה הבדואית רכשה השכלה גבוהה ורק ב-1988 קיבלו 12 נשים בדואיות את התואר הראשון. למרות זאת, יישום חוק לימוד חובה חולל מהפכה במגזר. במהלך דור אחד השתנתה רמת ה[[אוריינות]] השתנתה מ-25% ל-95%. לרוב אלה שעדיין לא יודעים קרוא ולכתוב-וכתוב הם לרוב קשישים. אך רמת הנשירה מבתי-הספר עודנה גבוהה מאוד, בין הגבוהות בישראל. לפי נתוני 2010, שיעור הנשירה במגזר נע בין 4.1% (ב[[חורה]]) ל-10.6% בשבט בדואי אל-אעצם.{{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02962.pdf שיעורי הנשירה של תלמידים ממערכת החינוך], 2011}} בשנת 1998 האחוזים היו גבוהים עוד יותר גבוהים: רק 43% מהצעירים הבדואים התחילו ללמוד בכיתה י"ב.

בקיץ 2012 אותרה מגמה חדשה - מאות בדואים מתקבלים ללימודים גבוהים באוניברסיטאות הפלסטיניות. שכר הלימוד הגבוה בארץבישראל, הדרישה לפסיכומטרילעבור מבחן פסיכומטרי ומחסור במקצועות שמעניינים את הבדואים, גורםגורמים למאות מהם לנהור לאוניברסיטאות בחברון ובג'נין.{{הערה|1=יניר יגנה, [http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1788781 מוותרים על ישראל. זינוק במספר הבדואים שלומדים ברשות הפלסטינית], [[הארץ]], יולי 30, 2012}}

כמו כן הן משתתפות בקורסי הכשרה מקצועית אשר הן עוברות במסגרת פרויקטים שונים. לדוגמה, קיים פרויקט האריגה בנגב בכפר [[לקיה]] - קורס הכשרה בעיבוד טקסטיל, תפירה, וייצור בגדים במשך השנתיים האחרונות. המרכז היהודי ערבי לפיתוח כלכלי הוביל יוזמה בשיתוף פעולה עם משרד התעשייה, המסחר והעבודה, בקרב הקהילה הבדוויתהבדואית בכפר לאקיה, וסיפק ל-20 נשים בדוויותבדואיות הכשרה מיוחדת. הפרויקט כלל הכשרה בעניין התעסוקה, הכשרה בניהול עסקים, עזרה בבניית עסק, והדרכה ממושכת. זה היה פרויקט מאוד מוצלח - ארבעה משתתפות הקימו עסק שיתופי של עיצוב וייצור אופנה לנשים מוסלמיות; 9 משתתפות הקימו מפעל תפירה, ואחרות התחילו לתפור בגדים באופן אינדיבידואלי מהבית.{{הערה|1=[http://www.cjaed.org.il/Heb/Index.asp?CategoryID=210&ArticleID=365 פרויקטים של בדואים] המרכז יהודי-ערבי לפיתוח כלכלי}}

הגיוס בקרב בני העדה שנוי במחלוקת. בעקבות פריצת [[האינתיפאדה השנייה]], תחושת ה[[אפליה]] של רבים במגזר והתחזקות [[התנועה האיסלאמית בישראל|התנועה האיסלאמית]] בקרב התושבים, נרשמה ירידה באחוז המתגייסים הבדואים.<ref>{{הארץ|עמוס הראל|מספר הבדווים המתגייסים לצה"ל ירד ביותר מחצי|43017|14 ביוני 2001}}</ref> עם זאת מאז 2002 הסתמנה מגמת עלייה בשיעור המתגייסים, והתייצבה על כ-400-300 בשנה. בשנת [[2004]] שירתו בצה"ל כ-1000 בדואים, רבים מהם בשירות קבע.{{הערה|[[‫שלמה סבירסקי]]‬ ו‫יעל חסון‬, [http://www.adva.org/uploaded/bedouimreport.pdf ‫אזרחים שקופים‬], ספטמבר 2005, באתר [[מרכז אדוה]] (מידע על שוויון גיליון מספר 14 - ספטמבר 2005) }} כמו כן נרשם מקרה ראשון של גיוס אישה בדואית [[אמירה אל הייב]] מהצפון, שהתגייסה ל[[מג"ב]], וכן גיוס של בדואים בודדים ל[[עתודה אקדמית|עתודה האקדמית]].

* אבשלום שמואלי, '''התנחלות הבדואים של מדבר יהודה''', גומא (תל אביב), 1970.

* אבשלום שמואלי ויהודה גרדוס, (עורכים), '''ארץ הנגב, אדם ומדבר''' (בר צבי, ששון: "מאפיינים של חיי הבדואים בנגב טרם התנחלות"), [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], 1979.

* [[עמנואל מרקס]], '''החברה הבדוית בנגב''', הוצאת ספרים "רשפים", 1974.