סטז'יז'וב – הבדלי גרסאות

הרב שלמה שפירא לא היה מרוצה מתפקידו וניסה לעוזבו כמה פעמים. ב-[[1882]] עת הוצעה לו רבנות [[מונקאץ']], עזב את סטז'יז'וב ביחד עם בנו הרב [[צבי הירש שפירא|צבי הירש]] ונכדו [[חיים אלעזר שפירא|חיים אלעזר]]. לאחר שעזב ביקשו אנשי עירו ממנו שיחזור אך סירב. בני הקהילה ניסו להציע את התפקיד לבנו הרב משה לייב שכיהן עד אז ב[[סאסוב]] אך גם הוא סרב. עקב זאת פנו בני סטז'יז'וב אל הרב אלתר זאב הורוביץ (צאצא ל[[חסידות מעליץ|אדמו"רי מעליץ]]), נינו של הרב נפתלי צבי מרופשיץ, לכהן ברבנות העיר. הרב אלתר זאב קיבלקנה את התפקידהמשרה בסיועו של אביו, אך לאחר מספר שנים הגיע לגור בעיירה הרב משה לייב מסאסוב, בנו של רבה הקודם של סטז'יז'וב, הרב שלמה שפירא.

הסוגיה עוררה מחלוקת קשה בין חסידיו של הרב אלתר זאב הורוביץ לחסידי שלמה שפירא שרצו בכהונתו של בנו, הרב משה לייב. הצדדים פנו ל[[דין תורה]] אך הוא לא הגיע לידי סיום עקב סירובו של אחד הדיינים לחתום על פסק הדין. הרבנים [[יצחק שמלקיש]], [[המהרש"ם מברז'אן]] ו[[יחזקאל שרגא משינאווא]] (דודו של רבי משה לייב) תמכו ברבי אלתר זאב. מספר רבנים מ[[הונגריה]] ביניהם הרב [[חיים אלעזר שפירא]] (אחיינו של רבי משה לייב) והרב משה נחום ירושלימסקי, תמכו ברבי משה לייב. השלטונות הכירו באופן רשמי ברב אלתר זאב כרב העיירה ובית הכנסת הגדול הועמד לרשותו, ולרבי משה לייב היה בית כנסת נפרד. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], נמלט הרב משה לייב ל[[וינה|ווינה]], שם הלך לעולמו ב-[[1916]]. לאחר תום המלחמה, חזר בנו נחמיה לעיירה וירש את תפקידו של אביו. ב-[[1942]] נרצח הרב נחמיה על ידי הנאצים ביחד עם מרבית בני הקהילה. ב-[[1930]] נפטר הרב אלתר זאב ואת תפקידו ירש נכדו רבי קלונימוס קלמן הורוביץ שכיהן בתפקיד עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, עת נמלט ל[[לבוב]] ובה נרצח על ידי הנאצים.