סאטי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ סדר השנים והגילים |
||
שורה 3:
'''סאטי''' ([[דוונאגרי]]: सती, מילולית האישה המסורה) הוא מנהג [[הודו|הודי]] עתיק בו האלמנה שורפת את עצמה ב[[אש]] מדורת ה[[שריפה]] של בעלה, לאחר שהוא נפטר. מקורו של המנהג בסיפור אודות האלה סאטי, אשר קפצה למדורת הפולחן אשר ערך אביה, [[דשקה]], לכל האלים למעט בעלה, האל [[שיווה]], על מנת לשמור על כבודו של בעלה.
לאורך ההיסטוריה היו שינויים במספר מקרי הסאטי ושינויים בריכוז הגאוגרפי שלהם. בין השנים [[1815]] - [[1828]] באזורים תחת השליטה ה[[הממלכה המאוחדת|בריטית]] בהודו כאחת לכל אלף אלמנות ביצעה סאטי. אלמנות מכל ה[[קאסטה|קאסטות]] ושכבות אוכלוסייה ביצעו סאטי, אף על פי שהמנהג היה נפוץ יותר בקרב אלמנות מקאסטות עליונות וממשפחות עשירות. בדרך כלל האלמנות שביצעו סאטי היו בגילאי 21 - 60, אך היו גם מקרים של שריפת ילדות ונשים זקנות. לְרוב האלמנות שביצעו סאטי היו ילדים.
במקורו המנהג הוא וולונטרי, לאלמנה יש זכות לבחור האם להישרף או לא, ואם היא החליטה לבצע סאטי זכותה להתחרט בכל שלב תמורת תשלום סמלי ל[[ברהמין]]. בפועל בהרבה מקרים האלמנה הייתה בוחרת להישרף בגלל הלחץ החברתי. במקרים מסוימים נמנעה מהאלמנה האפשרות להתחרט והיא הייתה נשרפת בניגוד לרצונה. במקרים רבים מאחורי החזות הדתית מסתתרים שיקולים כלכליים - בני משפחת הבעל מעוניינים בחלקה של האלמנה בירושה.
==היחס לסאטי בחברה ההודית==
הרפורמאטור ההודי [[ראג' רמוהון רוי]] ([[1772]] - [[1833]]) ניהל מסע הסברה למיגור טקס הסאטי בהודו. רמוהון רוי היה בעל השכלה רחבה, ידע מספר שפות והתעניין במיוחד בתחום ה[[דת]]ות. בנוסף לדתות ההודיות הוא למד גם את דתות המערב והשקפותיו הושפעו מה[[נצרות]]. רמוהון רוי בחן כתבי קודש הודיים עתיקים והגיע למסקנה שסאטי הוא מנהג לא מחייב על פי ה[[הינדואיזם]]. בטענותיו נגד הסאטי הוא מצטט את [[חוקי מנו]] ואת החכם ה[[אופנישדות|אופנישדי]] יאג'נוולקיה, המצדדים בהישארותה של האלמנה בחיים ובזכותה לבחור את עתידה מול הלחץ החברתי. על פי כתבים אלו האלמנה צריכה להמשיך לחיות בבית אביה כאשר היא מנהלת אורח חיים טהור ונמנעת ממותרות.
היו גם פרשנים המצדדים בשריפת אלמנות ושעבורם טקס הסאטי הינו אמצעי להשגת גמול, כמו הגעה ל[[גן עדן]] ואיחוד מחודש עם הבעל. רמוהון רוי מוכיח באמצעות כתבי הקודש ששריפתה של האלמנה משיקולים של רווח עתידי הוא המעשה הכי פחות טוב ומוסרי שהאלמנה יכולה לבצע. הוא אף מאשים את מצדדי המנהג בניסיון להצדיק מעשי [[התאבדות]] ו[[רצח]]. לדעתו של רמוהון רוי הפסקתו של מנהג הסאטי הוא גם הצלת נשים הודיות מרצח אכזרי בחסות דתית וגם הצלת דמותם של ההודים בעיני העולם, שנתפסו כבזויים בגלל קיום המנהג.
| |||