יעקב העליון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ ז
שורה 5:
יעקב העליון נולד ב[[רמת גן]], ליוסף ולמרים. לאחר שירותו הצבאי החל לעבוד כעיתונאי בעיתון "[[מעריב]]".
 
ב[[מלחמת ששת הימים]] התגייס ל[[מילואים]], ולחם בגזרת [[רמת הגולן]]. בקרבב[[קרב תל פאחר|קרב על מוצב [[תל פאחר]] נפצע קשה, איבד [[עין]] ו[[רגל]], ואושפז לתקופה ממושכת. לאחר שחרורו מ[[בית חולים]] כתב את ספרו "רגל של בובה", על המלחמה האישית שלו. בעקבות פרסום הספר הפך העליון למרצה מבוקש, ואף נטל חלק במשך שנים בסיורים להנחלת מורשת הקרבות ברמת הגולן. הוא שב לעבוד ב"מעריב", וכתב בנושאי פלילים וצרכנות ובמוסף השבת. ב-[[1970]] קיבל את פרס שלמה מרץ לעיתונאות של [[מסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי#פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר|מסדר ז'בוטינסקי]], על סדרת כתבות שפרסם. הוא היה חבר [[המועצה לביקורת סרטים ומחזות]].
 
העליון היה נשוי ל[[יעל העליון]], בתו של [[יוסף פעמוני]], שייסדה את [[בית הספר לאמנויות תל אביב]], וניהלה אותו עד מותה. באוקטובר [[2002]] התאבדה יעל לאחר שגילתה כי בעלה קיים קשרים מיניים עם שתי אחיות, תלמידות בבית הספר אותו ניהלה, אחת מהן בת 14.{{הערה|{{הארץ||יעל העליון גילתה על מעשי בעלה והתאבדה|1.1360018|11.11.2008}}}} מותה עורר הדים בציבור, הן בגלל היותה דמות מוערכת בקרב תלמידיה ובוגרי בית ספרה והן על רקע נסיבות מותה.