גורגיאס (דיאלוג אפלטוני) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 14:
===חלק שלישי===
קאליקלס זועם על סוקרטס באומרו כי הוא מנצל את ההבדלים הקיימים בין "חוקי הטבע" לבין החוק האנושי" כדי לייצר סתירות ולבייש את אנשי שיחו. הוא מסביר לסוקרטס כי הפילוסופיה אינה הולמת אדם שהגיע לגילו {{הערה|אפלטון, גורגיאס, מתוך כתבי אפלטון חלק ראשון (תרגם מיוונית י. ליבס) הוצאת שוקן ירושלים 1997 עמוד 333-334}}. סוקרטס מוליך את קאליקלס לסתור את דבריו בנוגע לחוק הטבע מול החוק האנושי. קאליקלס מאשים את סוקרטס ב"ציד מילים"{{הערה|אפלטון, גורגיאס, מתוך כתבי אפלטון חלק ראשון (תרגם מיוונית י. ליבס) הוצאת שוקן ירושלים 1997 עמוד 339}}. קאליקלס ממשיך בטענותיו נגד סוקרטס כי הוא מתממם ועוסק בדברים שאינם קשורים לטענותיו. סוקרט ממשיך להשתמש בטענותיו כנגדו. קאליקלס מנסה לטעון שיש קשר בין ערכים טובים. הטוב הוא החכם האמיץ והמהנה. הרע הוא הפחדן, הטיפש והסובל. סוקרטס מגיב על ידי כך שמערבב בין הערכים, טיפשים מאושרים, או חכמים סובלים. הוא אף מציין כי אמיצים ופחדנים יגיבו באותה העוצמה לארועים{{הערה|אפלטון, גורגיאס, מתוך כתבי אפלטון חלק ראשון (תרגם מיוונית י. ליבס) הוצאת שוקן ירושלים 1997 עמוד 354}}.
===חלק אחרון===
בחלק זה כמעט ואין דיאלוגים. שלושת הדוברים הבינו כי לא יצליחו לעמוד בפני סוקרטס. גורגיאס מפציר בסוקרטס להמשיך בדיון על מנת להבין את טענותיו לעומק. קאליקלס משיב רק על מנת להביא את הדיון לסופו. סוקרטס חוזר שוב לטענתו שרטוריקה היא סוג של חנופה. הוא טוען כי כל רטוריקה היא מלאכת דיבור ללא ידיעה אמיתית מאחוריה, כיוון שהרטוריקן אינו איש מקצוע. סוקרטס מחשיב עצמו להיות אחד מהאנשים היחידים שמתעסק באומנות המדינה {{הערה|אפלטון, גורגיאס, מתוך כתבי אפלטון חלק ראשון (תרגם מיוונית י. ליבס) הוצאת שוקן ירושלים 1997 עמוד 385}}, בניגוד לתפיסה המקובלת של אותו הזמן של פעילות פוליטית של רטוריקנים ו[[סופיסטים]].
==לקריאה נוספת==
| |||