ממון המוטל בספק חולקים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הכנסת דעת חכמים לפתיח
מ ←‏שור שנגח את הפרה: יש קישור קודם לכן, ניסוח
שורה 13:
*הבעיה: לא ידוע אם השור נגח את הפרה כשהולד היה עוד ברחמה והוא הגורם ל[[הפלה טבעית|הפלה]], והבעלים של השור הנוגח חייב לשלם על הריגתו, או שהפרה הפילה עוד לפני הנגיחה ובעלי השור פטור מתשלום על הולד.
*הדין: על הבעלים של השור לשלם חצי משווי הפרה ורבע משווי הולד.
*הסבר לדין: על פי התורה אם שור תם (שור שלא [[שור מועד|ידוע כשור נגחן]]) נגח והזיק על הבעלים לשלם רק חצי מערך הנזק שהשור גרם, כי בעלי השור לא צריך לצפות שהשור יינגח ויזיק. כעת, כיון שהשור במקרה המופיע במשנה היה שור תם עליו לשלם חצי משווי הפרה, וכיון שיש [[ספק (הלכה)|ספק]] אם עליו לשלם גם על הולד, ואף אחד מהצדדים לא יכול להוכיח מה קרה, התשלום מוטל בספק ולכן חולקים את התשלום. כעת, כיון שממילא השור היה תם וחייב רק בחצי הנזק חולקים את חצי הנזק ומשלם רק רבע על הולד.
בגמרא ([[מסכת בבא קמא]] דף מו עמוד א') נכתב על משנה זו:
{{ציטוט|מרכאות=|תוכן=אמר [[רב יהודה]] אמר [[שמואל (אמורא)|שמואל]]: זו דברי סומכוס {{מונחון|דאמר|שאמר|}}: ממון המוטל בספק חולקין, אבל חכמים אומרים: זה כלל גדול בדין - [[המוציא מחברו עליו הראיה]]}}
כלומר: על פי חכמים במקרה זה בעלי השור הנוגח ישלם על הפרה בלבד ולא ישלם על הולד המוטל בספק, אלאוכדי אםלדרוש האדםפיצוי שפרתועל ננגחהמות יביאהוולד על בעלי הפרה להביא ראיה לכך שהשור אכן נגח את הפרה בעודה בהריון.
 
===דררא דממונא===