אסטרוגן – הבדלי גרסאות

כאמור, תפקידו הטבעי של האסטרוגן הוא לגרום לחלוקת תאים ברקמות מסוימות כמו רקמת השד וה[[רחם]]. חלק מה[[סרטן (מחלה)|גידולים הסרטניים]] ברקמות אלו מתפתחים כתוצאה מחשיפתם לאסטרוגן. סוגים אלו נקראים סרטן תלוי אסטרוגן. ניתן לנצל את תלותם של התאים הסרטניים באסטרוגן למטרות ריפוי: נשים המבטאות בגידולים הסרטניים שלהם רצפטורים לאסטרוגן או [[פרוגסטרון]] מגיבות היטב לטיפול הורמונלי בתרופה [[טמוקסיפן]] (Tamoxifen), שהיא [[אנלוגיה|אנלוג]] כימי לאסטרוגן. התרופה נקשרת לרצפטור אבל לא מפעילה אותו. בשנים האחרונות החלו להשתמש בטמוקסיפן גם כ[[רפואה מונעת|צעד מניעתי]] בנשים בעלות נטייה גנטית לחלות בסרטן השד ו[[סרטן השחלות|השחלות]].

 

בעשורים האחרונים נמצאו עדויות לכך שחשיפה לאסטרוגן, בין אם ממקור חיצוני ובין אם ממקור פנימי, מעלה באופן זעיר את הסיכון לסרטן השד. חשיפה לכמות מוגברת של אסטרוגן ממקור פנימי יכולה לנבוע מהתבגרות מינית מוקדמת, מאל-וסת מאוחרת או מאי כניסה להיריון בגיל מוקדם (עד גיל 30). גם [[השמנת יתר]] מעלה בנשים את כמות האסטרוגן ואיתו את הסיכון ל[[סרטן השד]].

 

 

 

גם נשים העוברות טיפולי פוריות עשויות להיות חשופות לאסטרוגן ממקור חיצוני.