לופה דה וגה – הבדלי גרסאות

'''פליקס לופה דה וגה אי קרפיו''' ([[ספרדית]]: '''Félix Lope de Vega y Carpio'''{{כ}}; [[25 בנובמבר]] [[1562]] - [[27 באוגוסט]] [[1635]]), היה [[מחזאי]] [[משורר|ומשורר]] [[ספרד]]י, מגדולי המחזאים בתקופת ה[[בארוק]].

 

 

== חייו ==

לופה דה וגה נולד [[מדריד|במדריד]]. כבר בגיל צעיר התגלה כשרונו: בגיל עשר תרגם בתי שיר [[לטינית|מלטינית]] ובגיל 12 כתב את [[מחזה]]ו הראשון. התחנך ב[[בית ספר]] [[ישועים|ישועי]], ולאחר שהשתתף במסע מלחמה בפורטוגל נעשה לבן חסותו של הבישוף [[אווילה|מאווילה]] שהכיר בכשרונו ודאג להכנסתו לאוניברסיטה של אלקאלה דה אנרס. לאחר שסיים את לימודיו, תכנן לופה דה וגה ללכת בדרכי פטרונו ולהצטרף לכמורה, אך התאהבות טרפדה תוכניות אלה.

 

ב-[[1583]] הצטרף לצי הספרדי, ואף השתתף בלחימה [[האיים האזוריים|באיים האזוריים]]. לאחר שחרורו שב למדריד והחל לעסוק במחזאות ברצינות. באותה עת התאהב באלנה אוסוריו, שחקנית ובתו של בעל תיאטרון. כאשר החליטה לזנוח אותו לאחר רומן של חמש שנים, סיבכו אותו מתקפותיו החריפות עליה בתביעה על [[לשון הרע]], הוא נשלח לכלא ונגזרה עליו גלות מ[[קסטיליה (אזור היסטורי)|קסטיליה]] למשך שמונה שנים.

 

הוא יצא לגלות מלווה בנערה בת 16, איזבל דה אורבינה, בתו של יועץ בכיר בחצר המלך [[פליפה השני]], שדה וגה נאלץ לשאתה לאשה. שבועות אחדים לאחר הנישואין הצטרף לתקופת שירות נוספת בצי. השנה הייתה [[1588]], ו[[הארמדה הספרדית]] נערכה לפלישה [[אנגליה|לאנגליה]]. מזלו של דה וגה שיחק לו, וספינתו, סן חואן, הייתה בין המעטות ששבו לנמל לאחר טביעת הארמדה. עם שובו התיישב בעיר [[ולנסיה]] ושב לעסוק במחזאות. ב-[[1590]] נעשה מזכירו של דוכס אלבה (Alba) ולשם כך עבר ל[[טולדו]].

 

 

=== עבודתו כמחזאי ===

על אף שהיה יוצר רב-תחומי, שמו נודע יותר מכל כמחזאי. הוא עצמו ראה בכתיבה [[קומדיה|הקומית]] אוּמנות צנועה, ומחה כנגד אלו שהניחו כי כתב מחזות קומיים לשם תהילה ולא עבור כסף. הסיבה לכך ברורה. הדרמה הספרדית, אם אינה כולה יצירתו של לופה דה וגה, חבה לו את צורתה המובהקת - הקומדיה בשלוש מערכות - המנותקת מתפיסותיהן של אסכולות בנות הזמן. דה וגה חש מחויב להוכיח שמנקודת השיפוט האמנותית שלו, אין הוא מייחס חשיבות למאפיינים הגסים של התקופה: במאניפסט האומנותי שלו מ 1609, Arte nuevo de hacer comedias en este tiempo (האמנות החדשה של כתיבת קומדיות בזמננו), הוא מוכיח שהוא מכיר יפה את עקרונות הפואטיקה ואת שלוש האחדויות של הדרמה, (המקום, הזמן והעלילה), אך מרשה לעצמו לבטלם, בנימוק שהספרדי הפשוט אינו מתעניין בהם: "נדבר אליהם בלשונם של שוטים, כי הם אלה שמשלמים לנו".