תקליט – הבדלי גרסאות

בשנות ה-80 של [[המאה ה-20]] התחילו להשתמש ב[[תקליטור]] לאחסון מוזיקה והפצתה. ה[[תקליטור]] הוא למעשה חלופתו הדיגיטלית של התקליט והוא השיג את הפופולריות שלו בשל ממדיו הקטנים ונוחות השימוש בו. שיטת ההקלטה וההשמעה הדיגיטאלית מורידה בהרבה את רמת השחיקה של השימוש בו ומונעת את החריקות ורעשי הרקע שנשמעו לעתים קרובות מהתקליטים.

 

כיום התקליט משמש תקליטנים במועדונים ועדיין מיצרים תקליטים מיוחדים לצורך זה. נוסף לכך, חובבי מוזיקה רבים עדיין ממשיכים להאזין לתקליטים. ההפרעות הקלות שאופייניות לתקליטים נחשבות בעיני חלק מחובבי המוזיקה כיתרון. עיקר היתרון המיוחס לתקליט בקרב אוכלוסיית חובבי המוזיקה - "[[אודיופילים]]", נובע מטבעו האנלוגי. הצליל האנלוגי המופק מן התקליט מתואר בידי רבים כ"חם" וטבעי יותר מאשר הצליל הדיגיטלי. על אף שאין הסבר מדעי ברור ואחיד לשוני בצליל, טוענים חובבי התקליטים באופן נחרץ שלא ניתן להתעלם מהבדלי הצליל שבין התקליט והתקליטור. הבדל שאינו מתבסס רק על הרחש ושאר ההפרעות של הפורמט האנלוגי.

ייצור התקליטים והפטיפונים להשמעתם נמשך במקומות אחדים בעולם, ויש עדיין חנויות מוזיקה שבהן אפשר למצוא תקליטים משומשים. המקור לתקליטים המשומשים הוא אוספים ישנים של חובבי מוזיקה או החלפת תקליטים ישנים בתקליטורים תמורת הנחה. יש חובבי מוזיקה שמחליפים ביניהם תקליטים נדירים ויש גם חברות מיוחדות העורכות מכירות פומביות של תקליטים.